לפעמים מתפלק לו השועה. נגיד, עושה סימון של משקפיים לשופט. לא תגידו על דרמה של פנדל. סתם, על כלום, על אאוט בפינה נידחת במגרש. במקום שאפילו החפרפרות לא עושות בורות. ויש מזג אוויר אחר. קרחונים וכאלה. ישר מקבל צהוב. אבל חוץ מהרגעים הללו, שהופכים נדירים יותר ויותר, ירדן שועה של העונה הוא הסובב והמסובב. הוא ההסבר העיקרי והלא-בלעדי לספרינט של בית"ר ירושלים.
נדמה לי, כלומר אני יכול להמר, מה לא עבד בשועה עד היום. היה בו מעין תסכול. לא הכירו בגאונות שלו עד הסוף. בזה שצריך לבטוח בו. לשים אצלו כדור ברגל ולזוז הצידה. זה לא המצב השנה. תעקבו אחרי הדינמיקה הקבוצתית בבית"ר. אחרי מבטי העיניים של שועה. אני מת על המבטים שלו. מסתכל שמאלה, בועט פנדל ימינה. מתמקד עמוקות בכדור החופשי, טוומאסי בועט. מזיז שחקנים סביבו מצד לצד עם עיני הלייזר שלו. כועס על איבוד במבט, מודה על מסירה במבט.
תסתכלו איך החברים בבית"ר מחפשים אותו. תסתכלו איזה גיבוי הוא מקבל מהם. למשל כשנכנסים בו באגרסיביות, ומורוזוב ממהר לתת כניסת קונטרה.
כשאתה מוערך מספיק, קל לך להעריך אחרים. כשלא מפסיקים להחמיא לך, קל לך להחמיא. ככה זה עובד בחיים. אדיבות של מנצחים קוראים לזה, ושועה של השנה הוא הדוגמה. הוא הטאלנט שבא להפוך את מי שסביבו ליותר טוב.
תציצו למשל בראיון שלו אחרי ה-0:4 על הפועל חדרה בשבת. מלא צניעות. מודה לאלמוג כהן ולברק יצחקי על כך שמכוונים אותו איפה לעמוד במגרש. למרות שבינינו, עמדת החלוץ המדומה שפתח בה נגד מכבי חיפה ומכבי ת"א כדי שהקבוצה תרוויח עוד קשר דפנסיבי, זה לא הוא. ולמרות שבינינו, מרוב שזה לא הוא, שועה שוב ושוב הלך אחורה כדי לבנות משחק. כדי לחפש את המסירה בין שניים. זה האינסטינקט שלו.
על האינסטינקט שלו יכולתם ללמוד עוד טיפונת במהלך שהוביל לגול הרביעי של בית"ר בשבת, כשמעמדת כיבוש ברורה העדיף לתת עין עקומה ימינה. העדיף לבשל אמנותי ולא לכבוש. חלוץ אנטריקוט, לא מדומה, לא יראה ממטר כשהשער מולו. שועה לא כזה. התשוקה שלו היא להיות אדריכל כדורגל. לעולם הוא לא יכול להיות משהו אחר. בגלל זה צריך לתת לו להיות מי שהוא. וכן, לתת לו תחושה שבוטחים בו. לשחק סביבו. בדיוק כמו שקורה עכשיו.
