ג'ואל אמביד עבר קיץ מצוין עם כוכבית מעצבנת. ה-MVP לשעבר של ה-NBA התהדר במדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארה"ב, אבל לאורך הדרך הקהל הצרפתי הבהיר לו מה הוא חושב עליו עם שריקות בוז. לפני שנתיים צרפת העניקה לסנטר יליד קמרון אזרחות מיוחדת בתקווה שיוביל אותה בטורניר, אבל שנה מאוחר יותר גם ארה"ב (שבה הוא חי מגיל 16) עשתה זאת, והוא בחר בדרים-טים. הוא חלם שהמעבר לעונה חלומית בליגה יהיה חלק, אבל במקום זה דווקא החלק של העצבים הוא זה שהלך איתו.
אמביד בן ה-30 עוד לא שיחק השנה בגלל פציעה בברך. גם לא פול ג'ורג', הבשורה הגדולה של פילדלפיה בשוק ההעברות, הסופרסטאר החסר שאמור לכאורה לעזור לאמביד לקחת סוף-סוף אליפות. בלעדיהם, הכלים שנותרו לסיקסרס פתחו את העונה עם ניצחון בודד מחמשת משחקיהם הראשונים. הליגה קנסה את המועדון בגלל הסתרת מידע בריאותי על אמביד, בעיר התחילו לבקר אותו על כך שהוא שומר על עצמו ולא עוזר לקבוצה – וכל הדברים האלה ביחד התפוצצו. כבר בפריז, הוא הראה שהוא לא מוכן לשתוק למי שיוצא נגדו, כאשר אמר שמי ששורק לו בוז יכול "לקפוץ לו" (יש למה שאמר גם פירוש פחות מכובס שעדיף שלא נכתוב כאן). בסוף השבוע זה עבר מאלימות מילולית לפיזית, כאשר אחרי ההפסד לממפיס דחף בחדר ההלבשה עיתונאי מקומי שביקר אותו.
דחיפות בחדר ההלבשה
קוראים לו מרקוס הייז, כתב ה"פילדלפיה אינקוויירר" שאמביד לא מחבב במיוחד. הפעם הוא חצה את הגבול. בטור שפירסם בשבוע שעבר, הייז טען שאמביד אינו מקצוען מספיק, הזכיר את ההיעדרויות המרובות שלו ממשחקים – וגם נכנס לעניינים אישיים בזמן שעקץ את השחקן: "אמביד כל הזמן מדבר על הולדת בנו ארתור כנקודת המפנה הגדולה בקריירה שלו. הוא כל הזמן אומר שהוא רוצה להצליח כדי להשאיר אחריו מורשת לילד שנקרא על שם אחיו הקטן".
אותו אח, ארתור שמו, מת בגיל 13 בשנת 2014, בזמן שג'ואל שיחק בארה"ב (לא ראה אותו בארבע השנים האחרונות לחייו). הייז כנראה הבין עד כמה דבריו היו בטעם רע והתנצל, אבל אמביד השיב "זו לא הפעם הראשונה", ואז החל לצעוק על הכתב לפני שדחף אותו ואנשים שנכחו במקום הפרידו ביניהם. מאבטח של הקבוצה, שהחזיק את אמביד הזועם, ביקש מהנוכחים לא להוציא החוצה את התקרית, אבל אמביד צרח: "אני לא שם ז..., שיכתבו מה שהם רוצים".
עוד לפני כן, אמביד שפך את הלב בנוגע לביקורת של הייז: "עשיתי הרבה יותר מדי עבור העיר הזאת מכדי שיתייחסו אליי ככה", הוא אמר בכאב ביום שישי. "הלוואי שהיה לי יותר מזל עם הפציעות, אבל זה לא אומר שאני לא מנסה, שאני לא עושה הכל כדי לשחק, מה שעומד לקרות בקרוב". הוא באמת חזר לאימונים מלאים ואמור לשוב בהדרגה ואולי לשנות את המומנטום של הקבוצה המתקשה, אבל לא בטוח שהוא רגוע ויציב מספיק בשלב הזה של הקריירה כדי להשתיק את הרעשים ולהתרכז בכדורסל. החקירה שהליגה פתחה בנוגע לדחיפה של הייז בוודאי לא תעזור.
מלכודת התהליך
כאמור, שאלת הכשירות של אמביד גם עלתה למועדון ביוקר. אם לוקחים צעד אחורה ומביטים על המצב בראייה השיווקית הרחבה, ב-NBA עושים מאמץ לצמצם את הנטייה של הקבוצות לחלק עומסים במהלך העונה כדי לשמור את הכוכבים רעננים לפלייאוף, ולהשאיר אותם לעיתים בחוץ, במיוחד במשחקים שמשודרים בפריסה ארצית, מחוף לחוף. הבוסים רוצים להגן על המוצר ולתת ללקוחות את האקשן הטוב ביותר עם השמות הגדולים ביותר. וכך, כאשר אמביד החמיץ את משחק פתיחת העונה המדובר מול מילווקי של יאניס אנדטוקומבו, הליגה פתחה אוטומטית בבדיקה בהתאם לתקנות החדשות שהכניסה – ומצאה כי אמביד אכן היה פצוע ולא הפר את המדיניות, אך גם כי המועדון נהג בעמימות לגביו במהלך הקיץ, והתבטאויות של המאמן ניק נרס והג'נרל-מנג'ר דריל מורי לגביו לא שיקפו את מצבו האמיתי. המחיר: קנס של 100 אלף דולר לקבוצה.
סביר להניח שבפילדלפיה ניסו לעשות בכך את המקבילה המילולית של מה שעשה המאבטח – לגונן על אמביד כמה שיותר. המטרה של המועדון לא הייתה להטעות את הציבור בנוגע לאפשרות שאמביד ישחק מול יאניס במחזור הפתיחה, שזה למעשה הפירוש של הליגה להתנהלות והסיבה לקנס הגבוה, אלא להוריד ממנו את הלחץ במחשבה מראש על הביקורות, על סימני השאלה, על רמת המחויבות שלו. גם כך הוא רמז לפני מספר שבועות כי ייתכן שלעולם לא ישחק שוב ברצפי משחקים של ערב אחרי ערב.
הסנטר שנבחר שלישי בדראפט 2014 היה אבוד מראש בקרב נגד חשיפת היתר. הוא הפנים של המונח שהפך לביטוי לעגני ב-NBA, "התהליך". קבוצות שמפסידות במכוון כדי לקבל אבן פינה חדשה למועדון, ואז בונות סביב השחקן הזה בסבלנות – כשהן והשחקנים האלה חשופים לאש גוברת ככל שהעונות מתקדמות והתוצאות לא מגיעות. ואמביד הוא אפילו מקרה קיצוני: הוא החמיץ את שתי העונות הראשונות שלו בליגה במלואן בגלל שבר בכף הרגל שלא החלים כמו שצריך, והעלה תהיות בנוגע ליכולת שלו לשנות את הנרטיב ולהימנע מהגדרה כפלופ. ברוב השנים הוא לא הגיע ל-60 משחקים בעונה הסדירה, ואז חזר לריצה הכמעט קבועה של הסיקסרס לסיבוב השני בפלייאוף. זה הכל.
אבל זה פשטני מדי ואכזרי מדי לסכם ככה את מה שאמביד עשה עד כה בליגה. הוא אחד מחמשת השחקנים הטובים בה בחמש השנים האחרונות, היה פעמיים מלך הסלים, כאמור נבחר למצטיין ב-2022/23, וכשהוא כשיר אי-אפשר לעצור אותו. הבעיה היא התהליך הזה, השנים שבהן הבטיחו לקהל הקנאי והמוטרף של פילי – ולשאר ארה"ב הספקנית – שבקרוב האליפות מגיעה, וניסו מהלכים שונים ומשונים להקיף את הסנטר בעוד שחקנים מובילים ללא הצלחה. הגוף שלו לא עמד בזה עד עכשיו, וכנראה שגם הנפש שלו מתחילה להיסדק.
ואולי זה בכלל בגלל ריאל מדריד, הקבוצה שהוא מעריץ באדיקות. כמו שאנשי הבלאנקוס החרימו את טקס כדור הזהב ושברו את הכלים אחרי שגילו שוויניסיוס לא ייבחר לשחקן השנה בעולם, אמביד לא יכול להסתיר יותר את הכעס על העוול שהוא מרגיש שעושים לו.
