'בחורים טובים' הראשון יצא בספטמבר 22', קצת לפני הבחירות האחרונות ורגע לפני שנתניהו הקים את ממשלת החלומות החצי-חרדית שלו. באותה נקודת זמן, כפי שנכתב בעמודים אלה, היה כיף למצוא סרט קופתי שבדרכו טובת הלב (בלי נשיקות, אבל גם בלי מכות והשפלות של דמויות כמו בסרטים שמהונדסים להיות 'שלאגרים') משקף מגמות בחברה הישראלית וגם נותן בדרכו שביב תקווה. 350 אלף צופים - חילונים, חרדים ומה שביניהם - נהרו לראות את עמית רהב מתאהב בליאנה עיון ואת משפחותיהם הלחוצות. כולם נהנו ואף אחד לא נעלב. 'סברי מרנן' עם תעודת כשרות ובלי המבוכה.
לפני שלושה שבועות עלה סרט ההמשך עם אותו צוות רב-מגזרי (הבמאי החילוני ארז תדמור, התסריטאית הדתייה חוה דיבון והתסריטאי והיזם החרדי יקי רייסנר), ואותה גלריית שחקנים חילונים שעוטים חליפות ושביס ומדברים על 'ווארט'. עד כה כמעט 180 אלף צופים נהרו לקולנוע, כלומר הנוסחה עובדת גם כשברקע מלחמה ומתיחות בסוגיית השוויון בנטל.
ובכל זאת, בתום שנה די טראומטית לכולנו, והסירוב העיקש של מנהיגי מגזר אחד להכיר במצוקת המגזר האחר, אפשר לתהות אם כל טוב הלב הזה הוא לא גם הסחת דעת, קצת דבש שנועד להסוות את המרור. תומכי הסרט יאמרו כי לאור המציאות המדממת בחוץ לא צריך למצוא סיבות לריב גם בקולנוע, וטוב שיש סרט שמראה שגם האדם החרדי מתמודד עם סוגיות יומיומיות ואוניברסליות ומראה שבסוף כולנו רוצים להתאהב, להתבגר ולהיות מקובלים בחברה שלנו.
ואכן, אין שום טעם לחזור לסרטים שונאי חרדים סטייל 'קדוש' של עמוס גיתאי, שיצעקו לבוחרי טומי לפיד ז"ל את מה שהם מאמינים בו ממילא. אולם בין עלילה רומנטית אחת לשנייה, מתעורר לפעמים החשק להציע רעיון מהפכני עבור הרווק שמגלם מאור שוויצר: אם הוא כל כך מתקשה למצוא אהבה בעולם הישיבות, אולי שינסה את מזלו בנח"ל החרדי. וגם בלי להתחכם, יהיה נחמד אם ב'בחורים טובים 3' מישהו לפחות יעלה את קיומה של החברה החילונית שנמצאת שם בחוץ. טוב שמופקים סרטים לא שיפוטיים על החברה החרדית ומשמח שהם מצליחים. בד בבד מותר לקוות שבעתיד יגיעו גם סרטים שלא יהיו רק קומדיה חיננית שמגלגלת עיניים לשמיים.
