בקרוב, רק על המסך שלכם, אל תחמיצו את הלהיט החדש מאת האיש ששלח את הטייסים לעזאזל, שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי: מהפכת הרייטינג. הרי מה שווים נתוני הצפייה אם אי-אפשר לשלוט בהם?
תקציר למי שהחמיץ את הפרקים הקודמים: קרעי מקדם במרץ הצעת חוק של חברו למפלגה, ח"כ שלום דנינו, לפיה מדידת הרייטינג תעבור משיטת פיפל-מיטר (כלומר מדגם מייצג של קהל המחובר למכשירים שמנטרים את הצפייה) לשיטה אחרת, מהפכנית. מהי? טוב ששאלתם: גופי השידור יציגו בזמן אמת, בפריים-טיים, את נתוני הצפייה. שר התקשורת הוא שיקבע את שיטת המדידה וכל גוף משדר ידווח אחת לחודש על נתוני הצפייה הכלליים לרגולטור המפקח. מכאן כל רגולטור יעביר אחת לשנה את הנתונים לשר התקשורת והם יפורסמו בציבור.
קרעי, וכמובן ראש הממשלה לא יתנגד, רוצה להיות עם השאלטר על הרייטינג. הדרך לשם פחות חשובה, שכן הצעת החוק מציגה כשלים בולטים: למשל בעיות טכניות רחבות ובלתי ניתנות לטיפול, בוודאי לא מיד, באופן כיסוי הנתונים. אפילו שאלה פשוטה לא נענתה: איך מחפים על עיוות בנתונים אם הממיר נשאר דלוק ובבית הלכו לישון? שיטת הפיפל-מיטר לא חפה מבעיות אבל עובדה שנותרה חיה ונושמת גם בעולם. ייתכן שישראל יכולה לחנך את המערב, אבל לא בזכות הצעת החוק הזאת, שהיא מגוחכת ואנטי-דמוקרטית. גם העיסוק הבהול בנושא בזמן מלחמה מלמד על סדר העדיפויות: בבייס של קרעי, במיוחד במיאמי, 101 חטופים וחטופות הם לא רייטינג.
והקרעי-מיטר הוא רק ההתחלה במסע הפינוקים של הערוץ המועדף על השלטון: "יש כאן גם אפקט תודעה", מסביר בכיר בענף, מומחה לרייטינג. "אם אתה מנפח רייטינג לערוץ מסוים אתה מקבל אפקט עדר, כי כולם רוצים לראות מה קורה. ואז משרדי הממשלה יגדילו את היקף הפרסום כי כדאי. אח"כ תגיע חקיקה שאומרת שלא יכול להיות שמפרסם כמו בנק לאומי, למשל, לא יפרסם בערוץ המוביל. מי שרוצה להתערב ברייטינג מכוון לשם".
המזל הגדול של הדמוקרטיה הוא שקרעי הוא משרי התקשורת הכושלים בהיסטוריה המקומית ונכשל בכל מהלך מהותי שקידם (למשל סגירת התאגיד והניסיון להדיח את מישאל וקנין, יו"ר הדואר). זה כמובן לא אומר שהעיניים לא צריכות להיות כל הזמן על הכדור. כשיורים כל כך הרבה, משהו בסוף יפגע. והדמוקרטיה? שתלך לעזאזל.
