לפני שבועיים הקלו בצה"ל את ההנחיות לעורף בשורת יישובים בגליל ובגולן, כך שניתן לקיים בהם לימודים סדירים בכיתות שמהן ניתן להגיע למרחב מוגן בזמן ההתרעה. יחד עם זאת, ולמרות התנגדותם של הורים רבים, ברשויות בוחרים שלא להישמע להנחיות גורמי הביטחון, ולא מוכנים להחזיר את התלמידים ללמידה בבתי הספר.
בערים כמו נהריה, עכו ומעלות–תרשיחא, וביישובים במועצה האזורית מטה אשר, החליטו ראשי העיריות והמועצה לנהוג בגישה מחמירה יותר מהמלצות ההתגוננות, ולא לחזור לשגרת לימודים, גם היכן שזה מתאפשר.
מאז חודש יולי, עם יציאת מערכת החינוך לחופש הגדול, למדו תלמידי הגליל רק כשבועיים. בערים שכן חזרו ללימודים על פי ההנחיות, כמו צפת וכרמיאל, מדווחים ברשויות על היענות גבוהה של יותר מ-80 אחוז בקרב התלמידים.
"תנו להורים לבחור"
המדיניות העצמאית בה כל רשות מקבלת החלטות בפני עצמה, לרוב באופן מחמיר יותר מהערכות המצב המקצועיות במערכת הביטחון, עומדת בפני ביקורת רבה. עבור הורים רבים, המציאות הזאת אינה נתפסת, והם דורשים כי משרד החינוך יתערב ויעשה סדר, או לכל הפחות יגלה עניין בעומק הכישלון המערכתי בחלוף שנה מהמלחמה.
כך למשל בעכו, שלא מאפשרת לתלמידי בתי הספר היסודיים והתיכונים ללמוד במתחמים מוגנים, אלא רק בלמידה מתוקשבת. בעיר החזירו אמנם בשבוע שעבר את מעונות היום ואת גני הילדים הממוגנים, אך בעקבות הפגיעה הישירה בחצר בית בשבת האחרונה סגרו שוב את מערכת החינוך, והבוקר היא נפתחה רק לילדי הגנים והמעונות ותלמידי כיתה י"ב בלבד.
"כמה זמן אפשר לחיות תחת הסיטואציה הזאת? אנחנו עובדים חיוניים ואנחנו פשוט אובדי עצות", סיפר אתמול בועז כהן, תושב עכו ואב לבן חמש ולבת שמונה. לדבריו, "לא ייתכן שבעירייה יעשו דין לעצמם ולא יאפשרו לילדים שלנו לשוב ללמוד". הוא מודה כי "בעכו יש שני מחנות. הראשון שאומר שהכל מסוכן והילדים צריכים להישאר בבית עם ההורים, והמחנה השני אומר שהממ"ד שלנו בבית לא יותר חזק מהממ"ד או המקלט בבית הספר. תנו להורים לבחור מה הדבר הנכון לילדים שלהם ואל תיקחו אותם כבני ערובה”.
מפרוץ המלחמה נרשמה בעיר, שבה לכ-40 אחוז מהתושבים אין ממ"ד או מקלט צמוד, רק פגיעה אחת של רקטה. עם זאת, בשנה שחלפה נפלו חלקי מיירטים בעיר, ובמקרה אחד נגרם נזק בעשרות דירות ונפצעה תושבת העיר.
אור יום טוב היא אם לשלוש בנות. בעלה אביחי משרת ביחידה קרבית במילואים ונעדר מביתו זה שבועות רבים בשל הלחימה בדרום לבנון. היא טוענת כי במיוחד למשפחות משרתי המילואים, הרשויות חייבות למצוא פתרונות חלופיים למסגרות החינוכיות: "זו תעודת עניות שמשפחה ששולחת את היקר לה מכל למען המדינה לא מקבלת תמיכה או יחס הגיוני אחר", היא אומרת. בעלה אביחי נמצא כעת בסבב המילואים הרביעי שלו ובכל החגים היה בלבנון. היא נדרשת להמשיך ולעבוד כרגיל, בזמן שכל מערכות המדינה פועלות כסדרן – למעט מערכת החינוך. "אני מבינה שיש מורכבות ומתקשים לנהל את האירוע הזה. כאשת מילואימניק שנכנס ויוצא מלבנון, ואם לשלוש בנות קטנות, אני מבקשת שיימצא פתרון ושמישהו ייקח אחריות. אם פתרון של חזרה לבית הספר הנוכחי לא בטיחותי, צריך למצוא פתרון אחר. הילדות שלי 'זרוקות' כל יום בשמרטפייה אחרת או באות איתי לעבודה שאין בה בהכרח ממ"ד. האם זה בטיחותי? איפה משרד החינוך? איפה המבוגרים האחראים כאן? חודש וחצי בלי מסגרות. בתל-אביב זה לא היה קורה".
"השאננות מסוכנת"
ראש עיריית עכו, עמיחי בן שלוש, מבין לתחושות ההורים אך אומר כי למרות הנחיות פיקוד העורף, בעיר לא פועלים לפיהן ורואים את המציאות הביטחונית כמסוכנת יותר: "אני תמיד לוקח על עצמי להיערך בהתאם למצב חדש, ולאחר הפגיעה הישירה בחצר בית ואזעקות שתופסות אותנו עם יירוטים רבים, השאננות מסוכנת. אפתח רק מקומות שמתאפשר זאת, ובהדרגה".
מנגד, בעיר כרמיאל שגם היא מתמודדת עם מטחי ירי מלבנון, החליטו לפעול על פי הנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף. משה קונינסקי, ראש העירייה סבור כי על ראשי הערים לראות את התמונה הכוללת ולהבין מהו המחיר הגלום בהשבתת מערכת החינוך. “ההורים מסיעים את הילדים גם לקניות ולחוגים. מה ההבדל אם לוקחים אותם גם לבתי הספר?” טוען קונינסקי, אנחנו צריכים להחזיר את המערכת בהדרגה לפעילות. ילד בבית נמצא תחת סטרס. אין מה להשוות זאת לשהייה עם החברים שלו ועם מעטפת חינוכית”.
