נסעתי עם לקוח לאילת אחרי שנים שלא ביקרתי שם. הלקוח שאל אם אלך לטעום משהו, ואמרתי, "ברור. על הפלאפל הכחול כבר שמעתי לפני שנים". הגעתי לעיר, וקודם כל הופתעתי מהמחירים. הייתי בטוח שיהיה קצת יותר זול באילת, והתבדיתי. שום מאכל באילת לא יותר זול מאשר במרכז. בכל זאת, הגעתי עד לכאן, אז ניגשתי לפלאפל הכחול וגיליתי שזה בכלל לא השם של המקום. השם, לפי הכותרת, הוא "בוטיק הפלאפל". כותרת משנה – "הבוטקה הכחול".
הדלפק צפוף וגם המדרכה שלידו. מזמינים דרך חלון קטן, ודרכו גם מקבלים את האוכל. זה מרגיש קצת מחניק ולא מזמין, אבל יש תור ארוך של לקוחות, וזה מדבר בעד עצמו.
ריח פלאפל קלוש אבל מעולה עבר דרך החלון הקטן. הבחור שאל פעמיים מה אני רוצה, ואני הייתי עסוק בריח. כשסוף-סוף אמרתי, "מנה פלאפל", הוא ניגש להכין. עוד רגע חלף, והוגש לי הסיפתח הקבוע – כדור ענקיסטי רותח. לרגע לא הבנתי, אולי הייתה טעות בייצור? אבל לא, ככה מכינים אותו פה. נגסתי קלות, והברכיים קצת התקפלו לי. לא הייתי מוכן לזה. מתחיל מעולה, מתובל טוב ועמוק, עם סיומת מתקתקה ומפתיעה בהחלט.
הפיתה ענקית, עבה משני צדיה. ואז הבחור התחיל להכניס פנימה את כדורי הפלאפל הכי גדולים בארץ. תחשבו על כדורי הפלאפל הכי קטנים שאכלתם, ותכפילו פי חמישה. זה לא כדור, זה מלמיליאן של כדורי הפלאפל. למעלה הוספתי טחינה טעימה ועמבה בלי בושה. החזקתי את הפיתה הענקית ביד ולא ידעתי מאיפה להתחיל.
אז נכון, 24 שקל למנת פלאפל זה לא זול, אבל היא מספיקה לשניים בקלות, ויחד עם הטוויסט בעלילה של סיומת מתוקה עם עמבה וטחינה, שווה כל שקל. אז אם אתם באילת, אתם חייבים לאכול שם
שד' התמרים 107, אילת
