כשעוברים על רשימת הזוכים בפרסי אקו"ם ל-2024, מתבקש לתהות איך הוחלט מי זכאי לפרס על תרומתו לשיפור קל במצב הרוח הלאומי הירוד בשנה הכי קשה שעברה על המדינה. מבט נוסף על הרשימה מחייב לחלקה לשניים – לאלו שזכו על עבודתם השנה, ולוותיקים יותר. וכך, באגף השני תמצאו את הפזמונאי יוסי גיספן, שיזכה בפרס מפעל חיים ע"ש אהוד מנור, ואת המלחין יאיר קלינגר, שיזכה בפרס מפעל חיים ע"ש נעמי שמר. חובבי פוליטיקת הזהויות יטענו אולי שזהו ניסיון לרצות שני ז'אנרים שלא נפגשים לרוב, אבל לכל אחד משני הזוכים יש גוף עבודות מקיף. גם הפרסים המיוחדים שיוענקו לדני ליטני על תרומה למוזיקה ולתרבות הישראלית, ולמשפחה של מאיר אריאל על שימור מורשתו שהפך למפעל חיים, ראויים, וכך גם הפרס המרגש לחברת ההגברה "סינקופה" מכפר עזה, ששכלה באירועי 7 באוקטובר ארבעה מחבריה – אביב ברעם, נטע אפשטיין, יובל סלומון וניצן ליבשטיין; שניים נוספים, התאומים זיו וגלי ברמן, נחטפו לעזה. הבעיה מתחילה כשמגיעים לזוכים בפרסים הגדולים שיחולקו לשמות החמים. כאן נראה שאקו"ם עשתה לעצמה חיים קלים ויישרה קו עם טעם ההמון. וכך, במקום שאגודת היוצרים תעודד ביום חגה אמנים הזקוקים להכרה ולעידוד (גם כספי), היא שבה ומתחנפת לחנן בן ארי, לאושר כהן, ליגל אושרי, ליסמין מועלם ולנס וסטילה, שממילא מושלים בפלייליסטים, מככבים בשירותי הסטרימינג וממלאים את קיסריה ואת היכל מנורה. במקרה של נס וסטילה, שיזכו בפרס הישג השנה לתגלית ע"ש ענבל פרלמוטר, זה צורם במיוחד. "מייצגים את קולו החדש, המעודכן והבועט של דור שלם", נימקו הבוחרים. קשה שלא לתהות מה הייתה חושבת היוצרת המנוחה והאמיצה, שכתבה ב"חמדת אבות" שלה ש"אי-אפשר לקנות גן עדן בדם", על שיר היפ-הופ אלים כמו "חרבו דרבו", שנולד מנקמה
1 צפייה בגלריה
yk14140880yk14140880
(נס וסטילה. שיר שנולד מנקמה | צילום: שי פרנקו)