שני שירים מתוך האלבום החדש של הראפר יונה (יונתן שמיר), "זה מסובך שהכל נהיה כל כך פשוט", נכתבו אחרי 7 באוקטובר. "במשך שלוש שנים הייתה לי רק השורה הראשונה של השיר 'מאירה' – 'את מכירה אותי כל כך טוב, אז את יודעת'", הוא אומר. "אחרי 7 באוקטובר - אחרי שחזרתי לשמוע הרבה מוזיקה, מה שעזר לי מאוד להתמודד עם המצב - ישבתי עם הוד שגב, חבר שלי, ועם המפיק המוזיקלי של האלבום, סול ספיישל. הוד התחיל לנגן איזה ריף על הגיטרה, והשיר כמעט נכתב מעצמו.
"הוא מדבר על כך שנורא קל להיות בפוזיציה שבה אתה מבקר את המדינה וכמה קשה לחיות בה, אבל אחרי האסון של 7 באוקטובר, אחרי שאתה מבין שכל העולם נגדך, אתה קולט שאין לך מקום אחר. המלחמה גרמה לי להבין שאני לא רוצה לרדת על אנשים אחרים, כמו שעשיתי באחד השירים, ושאני לא רוצה להיות מהצד המפלג. עדיף לי להתעסק בעצמי ולהיות טוב יותר מאשר לרדת על אחרים".
איפה תפסה אותך המלחמה?
"אני מכיר אנשים שנרצחו, אם זה בנובה ואם זה במלחמה עצמה, בעזה. לא מהמעגל הכי קרוב אליי".
יונתן שמיר, 23, בנם של עובדת סוציאלית ומנהל צהרון בבית ספר יסודי, החל להתעסק במוזיקה בגיל 15. "אבא שלי נורא אוהב מוזיקה, ומגיל קטן שמעתי הרבה להקות ומוזיקאים. הוא השמיע לי את לד זפלין, נירוונה ודייר סטרייטס, אבל ביום ששמעתי את רד הוט צ'ילי פפרס, הבנתי שאני באמת אוהב מוזיקה. נכנסתי קצת לקטע של רוק, ונחשפתי לכל הרוק הישראלי. בכיתות ח'-ט' הייתי כותב כל מיני שירים גרועים בהשפעת הרוק הישראלי. בשנייה ששמעתי את שבק ס', השירים שלהם דיברו אליי יותר מכל הרוק הישראלי. קניתי four track לבית, משהו פושטי של שמונה ערוצים, ואיתו הכנתי ביטים גרועים, בלי טיפת ביקורת עצמית, והוצאתי אותם החוצה. הייתי בחור חסר מודעות, והמודעות נבנתה עם השנים. מצד שני, היו לי אז הרבה ביצים, ללכת עם הדברים האלה עד הסוף".
בית הספר עניין אותך?
"לא ממש. הייתי תלמיד גרוע. כל מה שעניין אותי בתיכון היה לעשן וויד ואיך הראפ שלי נשמע. בתיכון, במקום ללכת לבית הספר, הייתי הולך לאיזו גינה, יושב שם ושומע מוזיקה. היום אני לא מעשן בכלל".
מה אמרו ההורים?
"היו פיצוצים וריבים בבית. יום אחד אמא שלי הגיעה לבית הספר לשיחה עם מורות ויועצות, שנורא נזפו בי. כשיצאנו מבית הספר היא אמרה לי, 'תשמע, אני יותר לא מציקה לך. ראיתי את הנפשות הפועלות. אתה תמשיך בדרכך ותהיה מוצלח'. ההורים שלי ראו את הרצינות שלי בדברים שכן עניינו אותי, כמו המוזיקה".
איך מימנת את המוזיקה שלך?
"עבדתי בכמה עבודות. ויתרתי על הרבה מאוד דברים למען המוזיקה, גם כשלא היה לי דבר ממשי ביד".
לפני שלוש שנים יצא האלבום הראשון של יונה, "התרופה", שהפיק מוזיקלית אברי ג'י. "האלבום יצא כשהייתי בצבא, בחיל חימוש", הוא אומר. "זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי באולפן אמיתי, ואברי ללא ספק הוא מורי ורבי. הוא לימד אותי איך לכתוב ואיך לגרום לזה להישמע טוב. הוא לא התפשר איתי על כלום. על השיר הראשון שיצא עבדנו שלושה חודשים עד שעשיתי את זה כמו שצריך. היום אני מעריך את ההתעקשות הזאת. האלבום בעיניי מאוד טוב, מכוון לקהל שאוהב את ההיפ הופ של פעם, האולד סקול. אמרתי אז, אני הולך לעשות מוזיקה כל החיים ולהתפרנס מזה, ואז יצא האלבום, ומצבי הקיומי בעולם לא השתנה בשום צורה. אבל המוזיקה הצילה לי את החיים ונתנה לי את האנרגיה והדלק לעשות את מה שאני עושה".
הצילה לך את החיים?
"לא היה לי רצון לראות אנשים. הרגשתי אכזבה. אכלתי את עצמי איך לא עשיתי כך ואיך לא עשיתי אחרת. העדפתי להסתכל על הדברים השליליים, לא החיוביים. לאחרונה אני מבין שהיה לי הרבה ביצים, אבל אז הרגשתי הרבה בושה על מה שעשיתי. מאז כתבתי הרבה על נושאים שמשקפים את הדברים שהתמודדתי איתם - אלכוהול, סקס, דברים שהייתי רודף אחריהם כדי לשים פלסטר על המחשבות השליליות שהיו לי. אבל זה היה פלסטר על פצע מאוד גדול. החיפוש אחרי בחורות לא בא ממקום בריא של בוא נכיר בחורה, אלא כדי להכיר מישהי שתעביר לי את הבאסה ואיתה יהיה כיף ומעניין. היום אני מבין כמה התפיסה הזאת שגויה".
האלבום החדש יצא לפני כחודשיים. "ברגע שקיבלתי את הכאפה המצלצלת אחרי האלבום הראשון והרגשתי מתוסכל, הגעתי להחלטות הכי טובות וצמחתי משם", הוא מספר. "הוא מסמל את השנתיים האחרונות. אני מאמין בדרך ארוכה ובעבודה קשה. אני לא מאמין בלשבת רגל על רגל ובלוותר. הזכרתי לעצמי שברגע שאני אוציא את האלבום הזה, רוב האנשים יתייחסו אליו רק שנה אחרי זה. למרות המחמאות שאני מקבל. כרגע אני עדיין ראפר אלמוני, בדגש על כרגע. אני לא מוריד את הרגל מהגז בשום צורה. אני אומר לך, האלבום הזה הוא אלבום מעולה, רק צריך את האוזניים הנכונות שיקשיבו לו".
איפה תהיה בעוד שנתיים-שלוש?
"עם עוד שני אלבומים, קהל גדול בהרבה, ולא אפסיק להופיע ולהוציא שירים. האנשים שהם ההשראות הכי גדולות שלי מבחינה מוזיקלית הם אנשים שפרצו בגיל מאוחר יחסית. אנשים שהאלבום הרביעי או החמישי שלהם הוא זה שפירסם אותם". •
האנשים שהם ההשראות הכי גדולות שלי מבחינה מוזיקלית פרצו בגיל מאוחר יחסית
