1. הקריאה "בושה" הפכה בשנים האחרונות לאחת הקריאות המובילות בהפגנות של מתנגדי הממשלה וגם תומכיה. לאחרונה המילה הזאת מתאימה יותר מכל להחלטות מכעיסות במיוחד שהתקבלו במשרדים הממשלתיים, ולהסכמים פוליטיים שנרקחו הרחק מעיני אזרחי המדינה, ורק כאשר פורסמו בתקשורת התברר עד כמה הם מבישים. את חלקן של ההחלטות הצליח לחץ ציבורי ותקשורתי למנוע, את האחרות לא.
2. מבישות הן הצעות האוצר ההזויות לפגוע בקצבאות ניצולי השואה, שכולם כבר בני 80 עד 100, לקצץ בקצבאות משפחות שכולות, ועוד בעת מלחמה, לפגוע בתקציבי ההשכלה הגבוהה, ובושה גדולה היא גם היוזמה לפטור תלמידי ישיבות משירות צבאי בימים של מחסור משווע בחיילים לוחמים.
3. עוד לא נרגענו מכל אלה, והשבוע התבררו לנו הבושות החדשות. במקום לסגור לפחות חמישה משרדי ממשלה ולחסוך בתקציביהם, ממנה הממשלה עוד שרים, ובראשם גדעון סער שסוחט יותר מחצי מיליארד שקל עבור משרד החוץ. בנוסף מסדרים ג'וב, שהוא בושה גדולה במיוחד, לזאב אלקין, לשעבר שר במשרד מיותר לענייני מים והשכלה הגבוהה שנסגר לפני שנים, ועכשיו יעמוד בראש משרד מיותר חדש ל"ניהול מינהלות הצפון והדרום" (כשכבר יש משרד מיותר לנגב ולגליל). אפילו אפרים קישון לא היה ממציא מערכון כל כך עצוב. בושה.
