ליגאל שילון יש חלק חשוב בחיים האמנותיים והאישיים שלי. שיתפנו פעולה 12 שנים נהדרות, כשעם הזמן הוא הפך למשפחה השנייה שלי.
הכרתי אותו כשילדיו היו קטנים, והילדים שלי הצטרפו אלינו לנסיעות לחו"ל. הוא היה וואן מן שואו, גאון קומי. הוא לקח תוכנית מתיחות והפך אותה ללהיט מטורף, והכל הוא עשה במקצועית, חן והומור עצומים. סוד ההצלחה של "פספוסים" היה יגאל. הקהל קיבל את זה ערוך, עם מוזיקה, ברמות של חו"ל. הוא הביא את התוכנית לרייטינג עצום.
יגאל אהב לצחוק גם ברגעים הקשים. אפילו בהלוויה של אבא שלו, הוא ואחיו צחקו. גם בהלוויה של אבא שלי צחקנו שנינו. מישהו סיפר לי שהוא הלך לעולמו בחיוך, וכל כך מתאים לו שהחיוך לא עזב אותו גם ברגעים האלה. כשפגשתי אותו בשידורים החוזרים של "פספוסים" לפני שנתיים, הגוף שלי קפא. הייתי בשוק ממצבו. הוא הרי היה יגאל הגדול והגבוה, האיש עם הנוכחות העצומה, ופתאום הוא יושב בכיסא גלגלים. יגאל היה נשמה טובה, איש פשוט עם נשמה של ילד קטן. גם כשהיינו רבים, זה תמיד היה מקצועי לחלוטין. נכון, הייתי מצליח לפעמים להוציא אותו מדעתו, כמו שאני יודע, אבל תמיד הכל היה נגמר באהבה גדולה.
יגאל ידע הומור כמו שאף אחד לא ידע. חדרון העריכה שלו באולפני הרצליה היה הכספת של יגאל. כשנפרדנו בתום השידורים, יגאל אמר לי שיכול להיות שתהיה לתוכנית עוד עונה, ואני השבתי, 'בשמחה גדולה. מה שתבקש'. השידורים החוזרים הפיחו בי תקווה שזה יחזיק אותו עוד שנים, אבל לצערי הוא נפטר וכל כך עצוב לי. ליגאל היה כרטיס פתוח בלב שלי. הוא יהיה בליבי עד יומי האחרון. 12 שנים ברציפות היינו יחד, ואני עדיין לא מעכל את זה שהוא איננו, למרות שידעתי מה מצבו.
אני משתתף בצער המשפחה התומכת והאהובה שלו. לנצח תהיו משפחתי.
יגאל אהב לצחוק גם ברגעים הקשים. מישהו סיפר לי שהוא הלך לעולמו בחיוך. כל כך מתאים לו
