הסקרים היו צמודים מאוד במשך חודשים, הסוקרים התאמצו להציג דרמה ובסוף התברר כי בפעם השלישית ברציפות הם שגו, ולא העריכו נכונה את כוחו הפוליטי העצום של דונלד טראמפ.
כל כך עצום שמרוץ נשיאות שאמור היה לפי ההערכות להיות מוכרע רק בעוד כמה ימים אחרי ספירת קולות מייגעת, נגמר שעות ספורות אחרי סגירת הקלפיות. טראמפ ניצח במפה האלקטורלית ברוב סוחף של לפחות 295 אלקטורים (הרבה מעבר ל-270 הנדרשים), ניצח במספר הקולות (בפעם הראשונה אצלו ואצל כל מועמד רפובליקני מזה 20 שנה), והשלים קאמבק היסטורי חסר תקדים שהופך אותו לאחת הדמויות הפוליטיות המשפיעות בהיסטוריה של ארה"ב. בדרך הוא גם טרף לגמרי את הקלפים במפה הפוליטית האמריקאית, ומשך לצד הרפובליקני צעירים והיספאנים במספרים חסרי תקדים.
הניצחון המדהים של טראמפ - פחות מעשור אחרי שירד במדרגות המוזהבות של מגדל טראמפ כדי להודיע על ריצה לנשיאות וזכה לקיתונות של לגלוג - הוא חסר תקדים במובנים רבים: נשיא שהפסיד אחרי קדנציה אחת, עזב את וושינגטון בבושת פנים אחרי שהסית את תומכיו להתפרעות בקונגרס, עמד בפני ארבעה תיקים פליליים והורשע באחד, וניהל קמפיין מפלג במיוחד - חוזר לקדנצייה שנייה עם אחד הניצחונות המוחצים אי פעם. אפילו טראמפ עצמו, שעלה ב-2 בלילה שעון וושינגטון לנאום מול כמה מאות תומכים באחוזת מאר-א-לאגו, נראה קצת מופתע. "נחזיר את אמריקה לגדולתה", שאג לקול תשואות הקהל. "זו תנועה שאף אחד לא ראה כמותה בעבר, התנועה הפוליטית הגדולה ביותר בהיסטוריה. היא הולכת להגיע לרמת חשיבות חדשה כי אנחנו הולכים לעזור לרפא את ארצנו. עשינו היסטוריה. עברנו מכשולים שאף אחד לא חשב שנעבור". מבלי להתייחס לישראל, אמר גם הנשיא הנבחר: "אני לא אתחיל מלחמות, אני אסיים אותן".
הבחירות הבהירו היטב כי ארה"ב כולה שברה הפעם חזק מאוד לימין. טראמפ ניצח בפלורידה בהפרש של 13 אחוזים, עשרה אחוזים יותר מאשר ב-2020. בטקסס צמח הניצחון שלו בעשרה אחוזים לעומת לפני ארבע שנים. גם מדינות כחולות זזו לכיוונו, כולל ניו-יורק: בירת "אמריקה הליברלית" העניקה להאריס ניצחון צנוע של 11 אחוז, הביצוע הכי עלוב למועמד דמוקרטי מאז שנות ה-80. טראמפ עשה את המהפך תוך ניהול קמפיין כאוטי - ולטענת מבקריו גזעני ומסית. הוא הימר בכל הכוח על מלחמות תרבות, על תיאוריות קונספירציה על מהגרים, וגם דאג שהקמפיין ישקיע עשרות מיליוני דולרים בתשדירים שהתמקדו אך ורק בנושא הטרנסג‘נדרים. כל ההחלטות האלה התבררו כמוצלחות מאוד.
הניצחון הרפובליקני הגורף, מהבית הלבן דרך הסנאט וכנראה גם שמירה על הרוב בבית הנבחרים, יאפשר לו לממש כמעט כל מדיניות. כולל, אולי, מינוי עוד שופט או שניים לבית המשפט העליון. כל זה ינעל שליטה שמרנית במערכת המשפט לעשרות שנים. טראמפ חוזר כשהוא לא רק מבין הרבה יותר טוב את המערכת, אלא גם מוקף רק באנשים שיהיו מוכנים לעזור לו לעקוף כל נורמה. בין היתר הוא גם צפוי להפוך ב-180 מעלות את מדינות החוץ של ארה"ב תחת הנשיא ביידן, כשהשאלות הגדולות הן: האם ארה"ב נשארת חלק מנאט“ו, מה יהיה גורלה של אוקראינה וכיצד יעמוד טראמפ בהבטחתו לסיים את המלחמות במזרח התיכון?
הקדנציה הקודמת של טראמפ לוותה מהיום הראשון בהתנגדות נחרצת מצד דמוקרטים, עובדים בממשל הפדרלי ואפילו כמה מהאנשים שהוא מינה. הפעם, כבר לא בטוח שזה יקרה. מעגל בעלי בריתו המשפיעים עליו ביותר כולל אנשים שיהיו נאמנים אליו לגמרי, כולל סגנו ג'יי.די ואנס והיזם אילון מאסק (עוד על מאסק ומתנגד החיסונים רוברט קנדי ג‘וניור שהפך לתומכו - ב"24 שעות").
הדמוקרטים יצטרכו עכשיו להתחיל מחדש, אחרי שטעו באופן קטסטרופלי בהבנת הלך הרוח של האמריקאים. הם חשבו שקמפיין שמח ופוזיטיבי שהושיט יד לרפובליקנים מהסוג הישן הוא הדרך לנטרל את טראמפ, בחרו שלא להתבוסס בבוץ איתו והיו בטוחים שנושא ההפלות - שעזר להם מאוד בבחירות האמצע לקונגרס ובחירות מיוחדות אחרות בשנים האחרונות - יעבוד גם הפעם. זה לא קרה. טראמפ זיהה כבר לפני עשר שנים תנועה תת-קרקעית חזקה מאוד של אמריקה השמרנית, רכב עליה היטב ועכשיו הוא קוטף סופית את הפירות.