שר הביטחון יואב גלנט פוטר במכתב בן שלוש שורות, וסלל את הדרך לשלמות הקואליציה והעברת חוק ההשתמטות. אותו גלנט, שהוא אחד החתומים על מחדל 7 באוקטובר, ושישנה ביקורת על תפקודו המקצועי כשר, הוא מי שזוכה להכי הרבה אמון בקרב משרתי המילואים ובני משפחותיהם.
בסקר שערך "המדד" לבקשת ארגון "ישראל חופשית", נדגמו עמדותיהם של הציבור המשרת ובני משפחותיהם (מקרבה ראשונה) לאורך חצי שנה. במאי, באוגוסט ובשבוע האחרון של חודש אוקטובר. הממצאים מרתקים. בשאלה מי הדמות שאתה הכי סומך עליה מחברי הקואליציה שתקדם הסדר ראוי בסוגיית הגיוס, גלנט מוביל באופן ניכר. 23% מהעונים ציינו אותו, 12% את נתניהו, 4% את סמוטריץ' או אדלשטיין, ו-3% את סער, דרעי או לוין. רוב המשיבים – 31% – טענו שאף אחד מהם הוא לא מנהיג לסמוך עליו בסוגיה. האמון בגלנט הוא עקבי. בעוד האמון בסמוטריץ' מתרסק ככל שהמלחמה מתקדמת, אצל גלנט ניכרת עלייה מתונה: במאי 20% סמכו עליו, ובסוף אוקטובר (לפני שליחת הצווים לחרדים השבוע) המספר עלה ל-23%. הדמויות הכי מאכזבות בקואליציה בעיני משרתי המילואים בנוגע לסוגיית הגיוס הן בנימין נתניהו (21%) ובצלאל סמוטריץ' (14%).
המילואימניקים ובני משפחותיהם השקיעו מאמץ בלתי נתפס בלחץ על נבחרי הציבור בקואליציה כדי שלא יתמכו בחוק המעונות, שמהותו מימון השתמטות מצה"ל. לרגע נדמה שהמאמץ השתלם – הרוב של הקואליציה התפורר, חברי כנסת בציונות הדתית ובליכוד לא יכלו לעמוד מאחורי החרפה. אבל אז הפיטורים של שר הביטחון יצרו חומת מגן, שסוללת את הדרך לחוק השתמטות חדש. המוטיבציה של המילואימניקים לעודד את הממשלה להטיל סנקציות על הציבור החרדי שאינו מתגייס ניכרת גם בנתוני הסקר: 66% מהמשרתים ובני ביתם בעד הגברת הלחץ והסנקציות כדי להוביל לגיוס חרדים, ו-63% סוברים כי צריך להפסיק את התמיכה במימון מעונות יום לחייבי גיוס.
נתון מעניין נוסף נוגע לאחריותו של הצבא עצמו לגיוס חרדים. אם בחודש אוגוסט 44% טענו שצה"ל לא פועל לקדם גיוס חרדים כמיטב יכולתו, בסוף אוקטובר המספר מזנק ל-51%. הסקר נעשה לפני ששר הביטחון הוציא 7,000 צווים נוספים למחויבי גיוס, החלטה שבין היתר הובילה לפיטוריו. כמו כן, 59% מהמשרתים ובני משפחותיהם טוענים כי צה"ל חייב לפעול מהר יותר לזמן יותר צעירים חרדים לבקו"ם, בעוד באוגוסט סברו כך רק 55%. המגמה ברורה: הציפייה של המילואימניקים היא שצה"ל יפעל באופן יותר אגרסיבי לגיוס חרדים, וששר הביטחון והממשלה ידחפו לשליחת יותר צווים למחויבי גיוס. בדיוק ההפך מהמדיניות של ראש הממשלה והקואליציה שלו.
אורי קידר, מנכ"ל "ישראל חופשית", ששירת כ-200 ימים במילואים בפלוגת שריון מאז 7 באוקטובר, אומר: "הנתונים שעולים מהסקר מבהירים שלציבור המשרת נמאס מקומבינות, והממשלה מצידה החליטה השבוע שגם קודש הקודשים הביטחוני הוא מוקד לסחר מכר פוליטי על גבם של המשרתים. מי שקמו להגן על המדינה באסונה הגדול ביותר, רואים בימים אלו את ממשלת ישראל פועלת נגדם בחוק השתמטות, בסבסוד מעונות למשתמטים ובמינויו של ישראל כ"ץ לתפקיד השר לענייני השתמטות חרדים. נקודת האור היא שמי שנותנים את הכל למדינה הם גם אלו שלא יאפשרו לחוסר השוויון בנטל להמשיך ולגדול".
כרגע האוכלוסייה המשרתת בישראל נמצאת במלחמת הישרדות: ילדים ובני זוג נקראים לימים רבים בחזית, בני המשפחה בעורף עושים כל שביכולתם להחזיק ראש מעל המים, והיכולת להתנגד לפעולות הממשלה המופקרות הולכת ונשחקת. גם כשהמילואימניקים שבים הביתה – אין להם רגע דל. הם מגלים שהם בסוף סדר העדיפויות. רק השבוע זעקו המילואימניקים העצמאים מדם ליבם, כשגילו שביטוח לאומי לא העביר להם משכורות (כנדרש) בגלל לקונה בירוקרטית. אלפים מהם גילו ביום בהיר שלא רק שהם סיכנו את חייהם מאות ימים בשנה, גם לא הועברו להם עשרות אלפי שקלים שהם זכאים להם בדין. הבעיה הזו עלתה לשולחנו של שר האוצר כבר בתחילת 2024, אבל דבר לא נעשה. למעשה, בפברואר 2024 כבר נוסחה הצעת חוק שתפתור את הבעיה – אבל היא מעולם לא קודמה.
היחס הזה – גם במקרו וגם במיקרו: גם בחקיקה סביב ההשתמטות וגם ביחס הממשלתי והצבאי לכוח האדם – יגבה מחיר. האם נראה קריאות לסרבנות לשירות מילואים כמו בימי המאבק ברפורמה המשפטית? נראה שלא. נפגוש משהו גרוע בהרבה – זליגה איטית, שקטה, של כוח אדם שפשוט לא יתייצב. "הסרבנות לשרת במילואים סביב ההפיכה המשפטית הייתה ברורה", אומר שמואל רוזנר, עורך אתר "המדד" ועורך הסקר, "תופעה כזו לא תשוב, כי אנחנו במלחמה. אף אחד לא יגיד, 'אני לא בא בגלל היחס של הממשלה' ויעשה על זה אייטם. המילואימניקים פשוט יגידו למפקדים שלהם שהם לא מתייצבים. ימצאו את התירוץ. רואים בנתונים שהעול עליהם הולך וגובר. זה דבר הרבה יותר מסוכן וחמקמק. כבר עכשיו ההתייצבות פחותה מבעבר, והמשך המערכה הרב-זירתית עם יחס כזה למשרתים יחריף זאת פי כמה. אם חוק ההשתמטות החדש שיוביל ישראל כ"ץ עם החרדים יעבור, המשרתים יבינו היטב את המסר. הם לא יגיעו. ואז, מהיכרותנו עם ראש הממשלה, הוא יגלגל את האחריות לצבא. מבחינתו, האתגר של הצבא זה להביא מילואימניקים והאתגר שלו זה לשמור על הקואליציה. כשהסרבנות היא לא פומבית, גם קל יותר לגלגל על הצבא את חוסר ההצלחה במילוי המשימות בגלל בעיית כוח אדם".
בניגוד לפנטזיות של מאן דהוא, מלחמות לא נמשכות לעד. לציבור המשרת יש כוח גדול – לא רק על מדים, אלא כאזרחים פעילים. המילואימניקים היו משמעותיים מאוד בהפלת הממשלה אחרי מלחמת יום הכיפורים, במחאה סביב מלחמת לבנון ב-1982, ובהפלת ממשלת אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. היכולת לתרגם את התסכול ואת הזעם שלהם לפעולה אקטיביסטית היא אתגר פוליטי גדול מאוד, כיוון שבתוך הציבור הציוני עצמו ישנה תהום. אחרי שנה של מאבק סביב הרפורמה המשפטית התקבעו מחנות שנדמו לבלתי עבירים: הציבור הליברלי-חילוני והציבור המסורתי-דתי. המלחמה היא רגע של מבחן למחנה הציוני-דתי-מסורתי. האם הברית שלו היא עם אחיו הציונים והמשרתים בציבור הציוני-חילוני, או עם אחיו החרדים שומרי המצוות, שמפקירים את הציבור המשרת.
כוחו הגדול של נתניהו הוא בתדלוק של מחנאות. מצד אחד הפרדה בין קבוצות, ומצד שני יצירת בריתות לא כשרות בין קבוצות שהמחנה המשותף שלהן דק. בכוחם של המילואימניקים, שלחמו כתף אל כתף לצד אחיהם מכלל החברה הציונית, לכונן מחנה אזרחי חזק. המלחמה של הציבור המשרת ובני ביתם אינה רק הגנה מפני אויבינו, אלא המלחמה על דמותה של ישראל. ¿
קראו לו זיאד
בין האזעקות, הטילים וההפגנות, נרצח ביום רביעי בבוקר, לאור יום, מנהל בית ספר. אדם חף מפשע שבני משפחתו קשורים לעבריינים הוקרב במסגרת המערב הפרוע שמתרחש בחברה הערבית. הרצח של זיאד אבו-מוך מבאקה אל-גרביה לא יגרום לראש הממשלה לדפוק על השולחן, לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להיות מפוטר, או לממשלה להתכנס לדיון חירום. מי זה זיאד? בסך הכל ערבי-ישראלי בלי עבר פלילי שנגזר עליו לחיות בחברה שהופקרה לנפשה. הוא לא מעניין, בדיוק כמו 208 נרצחים אחרים בחברה הערבית לאורך השנה, שעוד לא תמה. רק 13% מתיקי הרצח פוענחו, וכמות המתים שוברת כל שיא. את השר הממונה בן גביר זה לא מעניין, וכך גם לא את הבוס שלו – ראש הממשלה.
"אנחנו רואים הסלמה קשה בנושא הפשיעה, לא רק במספר הנרצחים, אלא באופי האלימות", אומרת בצער ראויה חנדקלו, שעומדת בראש מטה המאבק בפשיעה והאלימות של ועד ראשי הרשויות הערביות. "רק השבוע נרצח חתן בחופתו, בוצע ירי אל מיניבוס של תלמידים ונרצח מנהל בית ספר נערץ. איש אינו מוגן מבחינת ארגוני הפשיעה, כולנו מטרות. זו הזדמנות להזכיר שמנהלי בתי הספר הערביים נאלצים להתמודד פעמים רבות עם כיתות שבהן לומדים גם בנים של אנשי משפחות פשע וגם בנים של משפחות מאוימות".
במסגרת סך הכאב האפשרי, קשה מאוד להזדהות עם עוד ועוד עוולות. בתוך המציאות הקשה שלנו, כל אחד עסוק במעגליו המידיים, ויש אין-סוף מעגלים של טראומה ואלימות. אבל ההכרה וההיכרות עם המציאות המופרעת שבה חיים ערביי ישראל הן חלק מרכזי בפתרון הבעיה. והפתרון הוא אפשרי. בממשלה הקודמת נכתבו תוכניות על ידי מיטב המומחים, פרויקטורים הוציאו אותן לפועל אל מול מדדים מסודרים, והשינוי בשטח – איטי להחריד, סיזיפי כמעט ‑ ניכר. יש משמעות לעיצוב מדיניות, לעבודה קהילתית וליצירת שיתופי פעולה בין-משרדיים. ייתכן שכל המילים הללו לא אומרות כלום לשר הנוכחי, בכל זאת – הוא בעיקר טוב בלצעוק למיקרופון. ואכן כעת, לא רק שכל מה שנעשה נזרק לפח כלאחר יד, האדם שמוביל את המשרד שאמון על ביטחונם של האזרחים הערבים הוא אדם שמתעב אותם. קל לו יותר לעצור ולהשפיל מורה שרוקדת בטיקטוק באמתלת שווא מאשר לדאוג לכך שרצח של מנהל בית ספר נערץ יוביל לשורה של פעולות מקצועיות להפחתת האלימות. הביטחון האישי בישראל, ליהודים ולערבים, מעולם לא היה במקום גרוע יותר. ¿
"איש אינו מוגן, כולנו מטרות", אומרת ראויה חנדקלו, ראש מטה המאבק בפשיעה של ועד ראשי הרשויות הערביות: "רק השבוע נרצח חתן בחופתו, בוצע ירי אל מיניבוס תלמידים ונרצח מנהל בית ספר"
תמונה אחת שווה
יום רביעי / רעננה / 11:50
מתוך רכב משפחתי לבן מזדקרת חתיכת מתכת עצומה. מתברר שככה נראה רסיס של טיל בפגיעה ישירה. בנס לא היה שם נהג, רק אוטו מנופץ, דומם, שמלמד איך האזעקה בשרון הייתה יכולה להסתיים. במטח אחר, לאזור כפר מסריק, נהרג סיון שדה, נער בן 18 שסייע בחקלאות, מרסיס כזה ממש.
התמונה, בצהרי היום במרכז הארץ, מזכירה בתוך טירוף החדשות שבכל יום אזרחי ישראל נמצאים בסכנת חיים מיידית. כשטיל נופל, יש ארבע תשובות אפשריות (לפחות) לשאלה מאיפה הוא נחת. בזמן שראש הממשלה מפטר את שר הביטחון שלו, אנחנו אלה שתוהים מתי ואיפה תתפוס אותנו המתקפה האיראנית. כשהדילים הפוליטיים נרקמים, אזרחים נוספים נקברים. בסך הכל הגיוני לגמרי. עבור המנהיגים שלנו התסכול האזרחי הוא עוד רסיס שנפל בשטח פתוח. אפשר להמשיך הלאה.
