דונלד טראמפ סחף את אמריקה. סחף יחסית: לראשונה זה שני עשורים קיבל מועמד רפובליקני לנשיאות גם את רוב קולות הבוחרים (51% עד כה) וגבר ב-3.5% על המועמד הדמוקרטי – הפעם על מועמדת. בה בשעה כבשה מפלגתו את הרוב בשני בתי הקונגרס בוושינגטון. מפתחות אמריקה בידיהם. בלעדית.
הניצחון יאפשר לטראמפ את מימוש תוכניותיו הכלכליות והחברתיות, כפי שנכללו במצע שלו וכפי שנזרקו לאוויר באינספור עצרות עם שבהן נאם, הציג, התבזה ורקד. המונים נהרו אליהן, ומי שלא נהרו צפו בשידורים החיים וספגו את המסרים. מבחינה זו, ולא רק זו, היו הבחירות הללו סוג של חזרה לאמריקה של עיירות בוקרים, של הכרה אישית עם הנבחר, של רוב שמרני מוצק השומר על מעמדו.
במהלך ביקורי בארה"ב נפגשתי עם תעמלני בחירות ופרופסורים למדעי מדינה, עם נציגי איגודים מקצועיים ואנשי עסקים, עם פעילים, כותבי נאומים ומנתחי סקרים. חשבתי, האמנתי שזהו מדגם מייצג של החברה האמריקאית בימי קדחת הבחירות. טעיתי. החמצתי בגדול את נטיות ליבם של עשרות מיליוני אמריקאים שטראמפ כבש את תודעתם הפוליטית עם המסר נגד ההגירה. הוא קיבל 52% מקולות הנשים הלבנות ו-59% מקולות הגברים הלבנים; הצביעו לו כ-50% מהאזרחים ההיספנים, רבע מהגברים השחורים, כ-32% מהיהודים, אותו אחוז מהמוסלמים ו-40% מהצעירים מתחת לגיל 24. "מה שנחשב לתימהוני, סוטה, סהרורי ואנטי-מוסרי", כתב למחרת הבחירות הפובליציסט קרלוס לוזדה ב"הניו יורק טיימס", "הופך כעת לנורמלי, מקובל ומעודף. הבה לא נשלה את עצמנו: טראמפ זה אנחנו".
אני מתנצל בפני הקוראים על טעותי בחיזוי. לא שיערתי שאמריקה מסוגלת למסור את הגה הניווט שלה לנשיא לשעבר בן 78, בואכה 79, שהצית בוושינגטון הבירה התקוממות אלימה נגד תוצאות הבחירות הקודמות שבהן הובס – וקרא "להשהות את החוקה". זה היה, מסתבר, מעבר לדמיוני.
הקלה או נטל
אז מה צפויים להיות הצעדים הכלכליים של ממשל טראמפ בראשית השנה הבאה, ומה אומרים עליהם הכלכלנים הלא-מפלגתיים. להלן רשימה מקוצרת:
• המהלך הראשון שטראמפ התחייב לממש זו הכרזת מלחמה על מהגרי העבודה הלא-חוקיים, כ-11 מיליון ברחבי ארה"ב. התוכנית שעליה שקדו הוא והצוות שלו כוללת מאסרים באמצעות צבא, ריכוז מהגרים במחנות מעבר וגירושם ההמוני. על פליטי מלחמה, כולל מעזה, תיאסר כניסה. טראמפ הבטיח גם להשלים בהקדם את בניית החומה בגבול עם מקסיקו. העלות של תוכניתו: טריליון דולר לפחות. התוצאה: מחסור חריף בידיים עובדות, אינפלציה מתגברת ושימוש לא אנושי בחקיקה ממלחמת העולם השנייה.
• הטלת מכסים גבוהים על יבוא זול, במיוחד מסין. כעת שיעור המכס הממוצע על סחורות נכנסות נע סביב 3%; טראמפ הבטיח להעלותו ל-10% בכלל ול-60% על מוצרים מסין בפרט. זהו מהלך קיצוני מאוד של הגנה על תוצרת מקומית, ולכן כלכלנים המקורבים לנשיא הנבחר מבהירים שבפועל מסתכמת העלאת המכסים הכללית בהכפלת שיעורם ל-6%. מכסי מגן גבוהים יוטלו רק על רשימה מצומצמת של מוצרים מיובאים במחירי היצף מסין, הודו וארצות אחרות. השפעת המכסים על האינפלציה האמריקאית תסתכם, תחת הנחות אלו, בעלייה חד-פעמית של מדד המחירים לצרכן ב-0.3%. אם העלאת המכסים לא תגרור אחריה מלחמת מכסים גלובלית, היא תאט את צמיחת הכלכלה רק בשברי אחוז. אבל רמת חייו של משק בית אמריקאי טיפוסי המכור לסחורות סיניות תרד משמעותית.
• הארכת תוקפה של רפורמת מס מקיפה מ-2017 לעשור נוסף. הרפורמה כוללת שורה ארוכה של הפחתות, פטורים והקלות, בין היתר במסי עיזבון, הון, מסים על רווחים לא מחולקים ומיסוי עסקים קטנים ובינוניים.
• הורדה נוספת במס החברות ל-15% בלבד (לחברות המייצרות ופעילות בארה"ב) ומתן פטורים נוספים ממס להכנסות מתשר, מקצבאות ביטוח לאומי ומשכר שעות נוספות. העלאת המכסים מצד אחד והורדת מסי החברות וההכנסה מצד שני אמורות לא להכביד את נטל המיסוי הכללי ולא להעמיק את הגירעון בתקציב, הגבוה ממילא. בפועל, חוששים כלכלני האוצר בוושינגטון שהכנסות המדינה ממסים יירדו, הצמיחה תואט באחוז עד אחוז וחצי והגירעון יעלה, לפחות זמנית. מדדי המניות בוול-סטריט היו חזויים לקפוץ – ולמחרת הבחירות הם אכן זינקו ב-2.5% עד 3%.
• טיהור המנגנון הציבורי מ"זוהמה", כלומר פיטורי בכירים החשודים בנטיות שמאלניות ממשרדי הממשל המובילים, ובמיוחד המשפטים, הביטחון, הפנים והבריאות. על הפרק גם ביטול מוחלט של משרד החינוך וככל הנראה קיצוץ בתמיכות בתרבות, בהשכלה הגבוהה ובמחקר שאינו משרת את הצרכים של חוג הידידים של טראמפ, ובראשם אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, שחתום על חוזים של מיליארדי דולרים עם הממשל הפדרלי. זה לא יפריע לטראמפ להציע לו לכהן כאחראי על "ייעול השירות הציבורי", כלומר על הפיטורים.
• הסרת המגבלות מהפקת נפט וגז ברחבי ארה"ב וחיזוק מעמדה כיצרנית מספר 1 של חומרי אנרגיה. מחירי הנפט יירדו, הדורות הבאים יסבלו מעוד זיהום. הדולר ימשיך להתחזק.
• קיצוץ דרמטי בסיוע הצבאי לאוקראינה (ודרישה מהאירופאים להגדיל את תקציבי הביטחון, כפי שהתחייבו) לצד עידוד מחקר ופיתוח ביטחוניים. לא ברור מה יהיה גורל הסיוע הצבאי לישראל, הרגיל והמיוחד לעת מלחמה. כן ברור שהנשיא ולדימיר פוטין חגג את ניצחון טראמפ בחדרי האירוח בקרמלין, אפשר שבחברת קצינים בכירים מצבא צפון-קוריאה שבאו לסייע לרוסיה.
מה וכמה מתוכניות אלו ייצא מהכוח אל הפועל? התשובה לוטה בערפל, כרגיל אצל טראמפ, המצטיין בפער בין מילים למעשים. לרע ולטוב.
הימור ביטחוני
הדחת יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון (בליל הבחירות באמריקה), משום שעבור נתניהו הוא היה בעל עמוד שדרה ישר מדי ובעל תפיסת ביטחון עצמאית מדי, מעבה את העננים השחורים מעל המשק הישראלי. לך תדע מה יהיה.
ישראל נתונה כבר יותר משנה במלחמה אכזרית הזורעת אי-ודאות כלכלית מעמיקה. אי-ודאות הגורמת להימנעות מהשקעות יצרניות, צמצום קניות, הורדה של דירוג האשראי, יציאת הון הדרגתית, בריחת מוחות והאטה בפעילות הכלכלית. לצרות אלו נוספו בחודשיים אחרונים דיוני תקציב 2025 ספוגי הפוליטיקה ואינטרסים מגזריים קואליציוניים. גלנט במשרד הביטחון היה מהבודדים בממשלה ששידר אמינות ויציבות, שני מוצרים במחסור חריף. המחיר הכלכלי של הדחתו יוגש בקרוב לכולנו.
אין מה לקנא במחליפו של גלנט. ישראל כ"ץ יצטרך ללמוד במהירות בזק את רזי תקציב הביטחון הענק והמסובך. התקציב שאושר בממשלה יגיע ב-2025 ל-117 מיליארד שקל (מספר זמני), שהם 6.5% מהתוצר המקומי של ישראל. שיא של שלושה עשורים. ההוצאה האמיתית גבוהה עוד יותר. למשרד הביטחון יש קופה ב' ששמה "הוצאה מותנית בהכנסה". זו הוצאה צבאית שממומנת על ידי הסיוע האמריקאי ומכירת אמצעי לחימה. היקפה טרם פורסם. לכך מתווספת קופה ג', "הרשאה להתחייב": משרד הביטחון רשאי מדי שנה לחתום על התחייבויות ארוכות טווח בעשרות מיליארדי שקלים נוספים לתקציבו השוטף. את כל זה אמור לנהל כ"ץ, פוליטיקאי מבטן ומלידה המחליף תפקידים בהתאם לצרכים הקואליציוניים ולא בהתאם לכישורים. האיש הוא כל-בו מיניסטריאלי על-זמני: כיהן בממשלות הליכוד כשר החקלאות, שר התחבורה, שר האנרגיה, שר החוץ, שר המודיעין ושר האוצר, תיק שבו החזיק כשנה בלבד בימי הקורונה, כאשר סגנונו ויהירותו גרמו לגל עזיבות חסר תקדים בצמרת המשרד. יש החוששים מאירוע דומה בצמרת משרד הביטחון. יש הבטוחים שכך יקרה. המינוי שלו חושף חוסר אחריות קולוסלי של נתניהו, המעדיף כדרכו נאמנות על מקצועיות.
