אוניברסיטת הווארד, שנמצאת בלב וושינגטון הבירה, היא היהלום שבכתר רשת האוניברסיטאות השחורות ההיסטוריות בארה"ב. בין הבוגרים של המוסד שהוקם ב-1867 נמצאות הסופרת הדגולה טוני מריסון, והאישה הראשונה שמכהנת כסגנית נשיא ארצות-הברית. הווארד עיצבה את הזהות הפוליטית של קמלה האריס והיא נשארה בקשר הדוק עם האוניברסיטה גם כשטיפסה בסולם הפוליטי. לכן איש לא הופתע כשהחליטה להעביר את ליל הבחירות בקמפוס, בוודאי כשבקמפיין האמינו באמת שיש לה סיכוי טוב לנצח.
4 צפייה בגלריה
(הדמוקרטים בערב ההפסד באוניברסיטת האוורד. הווייבים שהזכירו בתחילה את ליל בחירת אובמה התהפכו בתוך שעות | צילום: Kevin Dietsch/Getty Images)
שעות לפני שהקלפיות נסגרו, כבר מילאו את מדשאת הקמפוס אלפי אנשים. מסך ענק הראה את אולפן הבחירות של CNN, והדי-ג'יי הרקיד את הסטודנטים הצעירים. כל איש תקשורת שחור בכיר היה שם. לוותיקים שבהם הייתה תחושת דז'ה-וו לליל הבחירות ב-2008 והניצחון של אובמה. המומחים ידעו לומר ברגע שהוכרז ניצחונו הקל מאוד של טראמפ בפלורידה — שבכל זאת הייתה עד לפני עשור מדינה מתנדנדת — כי זה עומד להיות לילה ארוך עבור האריס. אבל הילדים בחצר המשיכו לרקוד.
ב-22:00 עוד נדמה היה כי גם אם המצב של האריס פחות טוב מהצפוי, עדיין יש לה הרבה מסלולים לניצחון וצריך סבלנות. הקמפיין הרגיש אותו דבר והכין את האריס לנאום ב-23:00. היא הייתה אמורה להודות לכולם ולשלוח אותם לישון כי "לא נדע כלום עד מחר". חצי שעה אחר כך אכן נשלח הקהל הביתה, אבל לא על ידי האריס אלא על ידי מנהל הקמפיין. כולם הבינו שהסיפור נגמר. "לא יודעת למה השליתי את עצמי", אמרה סטודנטית דומעת, "המדינה הזו אף פעם לא תבחר אישה שחורה, אני לא יודעת אם היא אפילו תבחר אישה".
ב-6 בינואר 2025 תתיישב סגנית הנשיא האריס, מאחורי השולחן במרומי אולם הסנאט בקונגרס, ותעשה את התפקיד הסמלי שעד לפני ארבע שנים מעטים שמעו עליו: היא תפקח על אישור תוצאות הבחירות לנשיאות ותחתום על המסמך הסופי. בחוץ לא יהיה המון דמוקרטי זועם, אף אחד לא יאיים לתלות אותה. היא תחייך את החיוך שהעסיק מצלמות במשך שלושה חודשים ושהיה מרוח על פניה גם בנאום ההפסד, שאותו נשאה כמעט יממה אחרי התבוסה. וכך היא תסגור רשמית את הניצחון של דונלד טראמפ עליה ואת השליטה השמרנית המלאה בפוליטיקה ובמערכת המשפט האמריקאית.
הניצחון של טראמפ ביום שלישי הוא עבור המפלגה הרפובליקנית מה שהיו בחירות 2008 של ברק אובמה למפלגה הדמוקרטית: שינוי סיסמי של כל מה שמוכר וידוע על הפוליטיקה האמריקאית. באותה מידה, הניצחון הזה של טראמפ הוא גם השלמת תגובת הנגד החריפה לאותן בחירות של 2008, שהחלה כבר לפני שמונה שנים עם בחירתו לראשונה. אולי גם לזה תהיה תגובת נגד, אבל הפעם זה ייקח הרבה יותר זמן. כי כשדונלד טראמפ יסיים את ארבע השנים הבאות שלו בבית הלבן, ארה"ב תהיה כנראה שונה לגמרי.
"זה משפיל כל כך"
ההישג של טראמפ שומט לסת. לא רק כי הוא הנשיא הראשון מאז גרובר קליבלנד ב-1892 שמפסיד אחרי קדנציה אחת וחוזר כעבור ארבע שנים לנצח, ואפילו לא כי הוא הנשיא הראשון אי פעם שנבחר אחרי שהורשע בפלילים – אלא כי למרות כל מה שעשה ואמר, ואולי דווקא בגלל זה, הוא רק הפך פופולרי יותר. כשטראמפ הצהיר ב-2016 כי הוא יכול לירות במישהו באמצע השדרה החמישית מבלי לאבד תמיכה, זה היה אחד הדברים הכי נכונים שיצאו מפיו והראה כי כבר אז ידע שיש קהל גדול מאוד לסחורה שלו. והקהל הזה רק גדל יותר ויותר בשמונה השנים שעברו.
טראמפ זכה לא רק במפה האלקטורלית, הוא גם הרפובליקני הראשון מאז ג'ורג' בוש הבן ב-2004 שמנצח במניין הקולות הכולל. טראמפ משך למפלגה הרפובליקנית דמוגרפיות שהיא חלמה עליהן עשרות שנים, בעיקר היספנים וצעירים, ונגס משמעותית גם ביתרון הדמוקרטי במדינות כחולות. "מי שהצביע עבורו יחגוג כעת את ניצחונו", אמר ביום רביעי דיוויד פרום, שהיה כותב הנאומים של בוש הבן. "כל השאר צריכים להתכונן לחיות באמריקה אחרת: מדינה שבה מיליוני חברים שלנו הצביעו לנשיא שמקדם ביודעין שנאה ופילוג; שמשקר – בבוטות, ללא בושה – בכל פעם שהוא מופיע בפומבי; שתיכנן לבטל תוצאות בחירות ב-2020, ואם לא היה מנצח, היה עושה זאת שוב עכשיו. עלינו ללמוד לחיות באמריקה שבה חלק מכריע מהאזרחים בחר בנשיא שיש לו בוז מוחלט לערכים ולמסורות הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה והחוקה שלנו".
כל זה נכון, אבל לרוב המצביעים האמריקאים כל זה לא דיבר. זו אמריקה, וטראמפ מבין אותה הרבה יותר טוב מאייקונים דמוקרטים בסגנון ברק אובמה. הם מדמיינים אמריקה שלא קיימת היום, וספק אם הייתה קיימת אי פעם. טראמפ יודע מהי אמריקה האמיתית.
ההלם הגדול של הדמוקרטים נובע בעיקר משום שהם לא מבינים שהחוקים השתנו, והם ממשיכים לשחק לפי חוקים ישנים. אלה לא רק אובדן נורמות או הגינות בסיסית או סתם עובדות, אפילו שיטות הקמפיין השתנו לחלוטין: האריס גייסה סכומי תרומות אדירים, לא רק מתורמים עשירים אלא ממיליוני אזרחים רגילים. הייתה לה אופרציה מוצלחת בשטח עם מאות אלפי מתנדבים שדפקו על מיליוני דלתות במדינות מתנדנדות. לטראמפ, מאידך, לא היה ממש קמפיין. העצרות שלו היו קטנות בהרבה בעבר, והוא לא השקיע שום מאמץ מאורגן בהוצאת מצביעים לקלפיות כי הוא ידע שהם יגיעו בכל מקרה.
האסטרטגיה הכמעט יחידה הייתה באינטרנט ובתשדירים טלוויזיוניים שמימנו מיליארדרים בראשות אילון מאסק. אלה התמקדו בשני נושאים: הגירה וטרנסג'נדרים. שיחות שערכתי עם תומכי טראמפ באחת העצרות האחרונות שערך בפנסילבניה בשבוע שעבר, רק הבהירו עד כמה זה עובד. כל הנוכחים שנשאלו, בלי יוצא מהכלל, בטוחים שבבתי ספר מכריחים ילדים לעבור ניתוח שינויי מין. רובם גם האמינו כי המהגרים מהאיטי בעיר ספרינגפילד שבאוהיו אכן אוכלים את חיות המחמד שלהם. בתוכניות הלילה של ג'ימי קימל וסטיבן קולבר צחקו על זה, אבל במחילות הארנב האין-סופיות של טראמפ האמינו לכל מילה. "הם אוכלים את הכלבים, הם אוכלים את החתולים" התגלה כמסר יעיל הרבה יותר מאשר "הנה התוכנית שלי לעזור לכם לקנות בית".
"זה משפיל כל כך", אמר ביום רביעי עוזר טרוט עיניים לחבר קונגרס דמוקרטי בכיר, "הבן אדם שיחק גולף חצי מהקמפיין, לא התאמץ אפילו לגרום לאנשים ללכת להצביע ורק סיפר להם סיפורי אלף לילה ולילה. הוא שיחק דמקה ואנחנו שיחקנו שחמט, בלי להבין שהיום צריך לשחק דמקה".
מה חשבת על הושטת היד של האריס לרפובליקנים מתונים מהסוג של ליז צ'ייני?
"טעות, אבל קשה לי להאשים את האריס. זה מה שאנחנו עושים כל הזמן: אנחנו מקשיבים לכל מיני אסטרטגים וקבוצות פוקוס וכותבי מאמרים ב'הניו יורק טיימס' ותמיד חושבים שהפתרון הוא ללכת עוד קצת ימינה בשם איזה אוהל מפלגתי גדול. אין לי ספק שזו גם תהיה שוב מסקנת הפוסט-מורטם. פשוט לדפוק את הראש בקיר".
היאבקות במקום ביונסה
מכל הדברים שהאמריקאים לגמרי סלחו לטראמפ עליהם, אירועי 6 בינואר הם כנראה הכי קשים לעיכול. "עבור מיליוני אמריקאים – שחיים את חייהם באופן פסיבי דרך מסכים ובידור – מה שקרה ב-6 בינואר היה רק פרק סיום של סדרת טלוויזיה", אמר טום ניקולס, פרשן שמרן ב"האטלנטיק". "זה ריתק אותם, אבל לא הזיז להם, והתוכנית שבאה אחר כך שיעממה אותם".
האשמה כאן נופלת גם על הדמוקרטים, שהיו שותפים מלאים לטשטוש הניסיון להפוך באלימות את תוצאות הבחירות. מריק גרלנד, המינוי של ביידן לתובע הכללי, הוא אדם שהתמונה שלו נמצאת ליד המילים "איש ממסד" במילון. במשך שנתיים הוא עשה הכל כדי להימנע מלחקור את מעשיו של טראמפ לפני ובמהלך 6 בינואר, מתוך תפיסת ההגנה על מוסד הנשיאות בכל מחיר. ועדת החקירה לאירועי 6 בינואר של בית הנבחרים הייתה זו שהכריחה אותו למנות סוף-סוף חוקר מיוחד, ג'ק סמית', אבל זה היה מאוחר מדי. ביום רביעי כבר החל משרד המשפטים של גרלנד לקפל את החקירות נגד טראמפ, בהתאם למדיניות ארוכת השנים של המשרד כי אי-אפשר לתבוע נשיא מכהן. "בפעם הקודמת שטראמפ ניצח הייתה תנועת התנגדות שעזרה לרסן אותו", אמר הפרשן הליברלי איליי מיסטל. "אני לא חושב שזה יקרה שוב. הוא ניצח בבירור, זה מה שאנשים רוצים".
לא רק שטראמפ לא שילם כל מחיר, הוא העביר כיתת אמן בהפיכתו לקורבן. עשרות מיליוני תומכיו חושבים שהיו לו סיבות טובות להאמין שהבחירות ב-2020 נגנבו ממנו, ורובם בטוחים בכך. כמעט איש מהם לא מאשים אותו בהסתה להתפרעויות. המחזאי המיתולוגי דיוויד מאמט, תומך גדול של טראמפ, אמר בקיץ בראיון ל"ידיעות אחרונות": "מה הוא כבר עשה? הוא אמר לאנשים להפגין כפי שזו זכותם. אז כמה מהם הגזימו, זה לא באשמתו".
שני ניסיונות ההתנקשות בטראמפ ירדו מהכותרות תוך כמה ימים והסקרים הכושלים לא זיהו שום "קפיצת סימפתיה" בעקבותיהם, אך בפועל הם חילחלו היטב בקרב מצביעיו בשטח. בכל עצרת של טראמפ אפשר היה לקנות מבחר עצום של מרצ'נדייז שהיה קשור לתמונה המפורסמת מניסיון ההתנקשות הראשון, ולעיתים קרובות ייחס את העובדה שהוא ניצל להחלטה אלוהית. כל אלה הם כלים אמוציונליים חזקים מאוד, ושום שורת נאום דמוקרטי שנשמעת כאילו נלקחה מפרק של "הבית הלבן" לא יכולה לנצח את זה.
עוד דבר שעבד עבור טראמפ הוא המשבר הגדול שבו נמצאים גברים צעירים באמריקה, שעשו פנייה חדה ימינה. גברים בגילי 18-29 זזו מפלוס 15 אחוז תמיכה בביידן בשנת 2020 לפלוס 13 אחוז תמיכה בטראמפ השבוע. טראמפ הפסיד בסופו של דבר בשלוש מארבע דמוגרפיות הגילים אם כוללים את הנשים, אבל ניצח בהפרש גדול בקרב דור האיקס, אנשים בגילי 45-64, מבוססים כלכלית, שגדלו על טראמפ הסלבריטאי וחבריו משנות ה-80', והצביעו לו בהמוניהם. גם היספנים השלימו תהליך בן כמה שנים של מעבר לימין. דוגמה טובה אפשר לראות במרוץ הסנאט בטקסס: טד קרוז ניצח את יריבו הדמוקרטי קולין אלרד בהפרש של שישה אחוזים בקרב היספנים. במרוץ הקודם שלו ב-2018, קרוז הפסיד את ההיספנים ב-29 אחוז. שינוי של 35 אחוז.
חלק גדול מזה אפשר לייחס לנזקי הקורונה. הבידוד היה עמוק, האינטרנט שופע קונספירציות, הפרנויה עצומה. גברים צעירים נשאבו לגמרי, והיסטורית תהליכים כאלה תמיד נגמרים בהליכה ימינה. המכשיר החזק ביותר בתזוזה הזו היא תרבות הפודקאסטים. מיליוני גברים אמריקאים מקשיבים לג'ו רוגן, שם התארח טראמפ לפני שבועיים וזכה לראיון מלטף בן שלוש שעות, שבו שני הגברים הנערצים על הבייס בירברו במשך דקות רבות על היאבקות. זה בוודאי עזר יותר מכל הופעה צפויה של סלב נוצץ בקמפיין של האריס, מטיילור סוויפט ועד ביונסה.
"בסוף הפסדנו כי זה מה שאמריקה רוצה", אומר העוזר הדמוקרטי, "אבל אני כועס כי אמנם אמרנו שהדמוקרטיה בסכנה וטראמפ הוא איום על אמריקה, אבל לא התנהגנו ככה. נתנו להם לשלוט באינטרנט ובתקשורת. אין לנו בכלל אקוסיסטם, מרחב שיח, ליברלי. לא הזכרנו לבוחרים כל יום את מה שטראמפ עשה ב-6 בינואר או איך ניהול הקורונה שלו גרם למאות אלפי מקרי מוות מיותרים. אנחנו ממשיכים להאמין שאם נעשה עבודה טובה, זה יחלחל והבוחרים ייתנו לנו פרסים. זה לא עובד ככה. תראי את טראמפ נכנס עכשיו לבית הלבן ויום למחרת לוקח קרדיט על הכלכלה שביידן השאיר לו. הוא עשה את ב-2017 וזה עבד לו, והוא יעשה את זה שוב וזה יעבוד לו שוב.
"אנחנו צריכים לחשב את כל המסלול שלנו מחדש. העובדה שגזען שלא יכול לחבר משפט קוהרנטי, תוקף מיני ועבריין מורשע, מוביל מפלגה שמושכת יותר ויותר צעירים ומיעוטים, אומרת שאנחנו לא בכיוון. גם אני הייתי שאנן מדי לגבי גבולות הכוח של טראמפ, הוא הרבה יותר חזק משחשבתי, הוא כבר לא איזו סטייה, הוא הנורמה. עכשיו הכל יהיה מכוער מאוד".¿
