רכז הפיתוח שלה לא ממוקם במגדלים במרכז תל-אביב, אלא צמוד לרפת פעילה וריחנית במרחק יריקה מהכנרת, ואת מסעדות השף לעובדים מחליף חדר האוכל הוותיק של קיבוץ אפיקים – אבל אפימילק (שילוב של "אפיקים" ו"מילק") היא חברת הייטק בינלאומית לכל דבר, שמהנדסיה ומפתחיה עוסקים בטכנולוגיות המתקדמות בעולם. תשכחו מהדעות הקדומות על הפער בין היכלי ההייטק לבין ריח הזבל וניחוח החציר: במהלך 20 השנים האחרונות עולם החקלאות עובר מהפכה דיגיטלית של ממש, מתחולל בו "מרוץ חימוש" גלובלי עתיר מיליארדים, והוא הפך למילת באזז לוהטת בעולם הפיננסים.
רק בישראל פועלות יותר מ-800 חברות בתחומי האגרוטק (טכנולוגיית חקלאות) והפודטק (טכנולוגיית מזון). אפימילק היא דוגמה טובה: בעשור האחרון — בעוד מאות סטארטאפים מבטיחים נפתחים ובעיקר נסגרים בתל-אביב ובהרצליה — החברה מאפיקים, שחגגה כבר 42, וממוקמת בצפון, לא רחוק מגבול לבנון, צומחת ומרוויחה. היא מגלגלת מחזור שנתי של כ-80 מיליון דולר, בלי מינופים ותמיכות, כאשר שליש מהרווחים — שיעור גבוה בהרבה מהמקובל בחברות הייטק רגילות — מושקע מיד בפיתוח. מניותיה מתחלקות בין קיבוץ אפיקים לבין בעלת השליטה, קרן פורטיסימו.
שלא כמו בחברת הייטק ממוצעת, מגוון תחומי ההתמחות שלה רחב: באפיקים יושבים מהנדס מכונות לצד וטרינר, חוקר בינה מלאכותית לצד מנהל רפת לשעבר, ומומחה רובוטיקה לצד ביולוג. האתגר המשותף לכולם הוא גיוס המילה האחרונה בטכנולוגיה לטובת ייעול הפקת החלב מכ-50-60 מיליון הפרות החולבות הרשומות בעולם, ולשיפור בתנאי המחיה שלהן. כ-15,000 רפתות כבר מנוהלות בעזרת ציוד של אפימילק, שמעסיקה 250 עובדים — 200 מהם בארץ ועוד 50 בחו"ל.
בימים אלה, אחרי שצברה אוסף של פיתוחים טכנולוגיים, בתוכנה ובחומרה, לייעול רפתות, היא משיקה את הדבר הבא: רובוטי חליבה עצמאיים. הרובוטים האלה אמורים לחסוך לרפתות בגודל בינוני (300 עד 2,000 פרות), שהן רוב הרפתות בעולם, יותר משני-שלישים מעובדיהן. לפי יובל רחמילביץ (60), מנכ"ל החברה, "שוק הרובוטים לחליבה מגלגל כמעט שני מיליארד דולר וגדל ב-15% מדי שנה, ואנחנו רוצים חתיכה ממנו".
אפימילק לא המציאה יש מאין. ברפתות רבות בעולם מופעלים כבר כיום מה שמכונים "רובוטי קופסה": במקום מכוני החליבה המסורתיים, שאליהם מכניסים את הפרות בקבוצות גדולות לצורך החליבה על ידי עובדי המכון – מדובר במעין קופסאות המותקנות בתוך הרפת עצמה, שאליהן מוכנסת כל פרה בתורה, מתחברת למכשיר חליבה על ידי עובד אנושי, ונחלבת. רפת בת 600 פרות לדוגמה, תזדקק לעשרה מתקנים כאלו. כל "קופסה" כוללת מעין חדר מכונות קטן צמוד. אפימילק, לעומת זאת, החזירה לשימוש את מכון החליבה הקלאסי, אבל עיצבה אותו מחדש כך שכל פעולת החליבה לא תצריך עובדים ותתבצע באופן ממוחשב, בעזרת רובוטים ייחודיים שפיתחה ורשמה עליהם פטנט עולמי. אלו נעים הלוך וחזור בין רגלי הפרות, מנטרים את מצבן, אוספים דגימות ומבצעים את פעולת החליבה – והכל בפיקוח עובד אחד בלבד.
ייצור תחת טילים
בניגוד לתזזיתיות המאפיינת את המנהלים בהייטק, המנכ"ל רחמילביץ סוגר השנה 13 שנים באפימילק ("זה חריג בכל קנה מידה"). הוא יליד מושב באר טוביה, והתגייס לצה"ל במסלול העתודה האקדמית, אך נטש אותו לטובת שירות בסיירת מטכ"ל. ב-88' קיבל את צל"ש מפקד אמ"ן על חלקו במבצע לחיסול אבו-ג'יהאד בתוניסיה. אחרי מסלול פיקודי בן 12 שנה בצה"ל — בתפקידו האחרון היה מפקד סיירת מטכ"ל — החל משנת 2002 כיהן במגוון תפקידי ניהול בהייטק. הוא הקים חברת אבטחת מחשבים, ריברהד, שנמכרה ב-2004 לענקית סיסקו, ושימש גם מנכ"ל בחברת המכשור הרפואי Olive.
רחמילביץ: "באר טוביה ידוע בייצור החלב שלו, אבל הדבר שהכי שנאתי כילד זה לחלוב פרות. בגיל 18 נשבעתי שאני לרפת לא חוזר. זה היה בשנות ה-70-80, והייתי רחוק מאוד מלהבין כמה טכנולוגיה יכולה לשנות את התמונה". "הרובוטים", הוא טוען, "הם הימור שלקחנו. צעד מאוד דרמטי. לפתח רובוט שעובד בתנאי סביבה קשים של לכלוך ורטיבות – זה לקחת סיכון גדול. אם יש משהו שאנחנו כישראלים לא מאוד חזקים בו זה בניית מכונות, בוודאי רובוטיקה. נכון, פותחו פה סורקים לעולם הרפואי, מדפסות תלת-ממדיות, צ'יפים חכמים — אבל הכל בסביבה נקייה וסטרילית. במה אנחנו כן מצטיינים? בטילים, כי אין לנו ברירה".
מתי התחלתם בפיתוח שלהם?
"כבר כשהגעתי לאפימילק הבנו שעולם החלב עובר לרובוטיקה, ושאם לא נהיה שם פשוט לא נהיה. עמדו בפנינו שתי אפשרויות: או לקנות חברה בתחום, או לפתח מוצר מהסוג של 'רובוטי הקופסה'. רק שכבר אז היו עשר חברות שייצרו רובוטים כאלה (מאז הן הצטמצמו לחמש), שהחזיקו 80%-90% מהשוק. למדנו את החסרונות שלהם, והחלטנו לעשות משהו אחר, בקונספט ייחודי.
"לאט לאט אספנו אנשים שכל אחד מהם מכיר היטב פן אחר של הנושא והקמנו צוות. בארבע השנים הראשונות קיבלנו מימון של המדען הראשי, ובסך הכל חלפו כבר שמונה שנים מאז שבנינו את הקונספט. זה דבר לא קל לחברה, להקדיש משאבים לפיתוח מוצר חדש: אתה משקיע בו ארבעה-חמישה מיליון דולר בשנה והרבה זמן לא רואה תוצאה".
כמה הוצאתם עד היום על הפרויקט?
"בערך 30 מיליון דולר. אנחנו ממשיכים לפתח תכונות חדשות וברור לי שהפיתוח יימשך עוד הרבה שנים. זה הרבה כסף לחברה כמו אפימילק, אבל כשאתה מתחיל למכור הסיפור משתנה".
המערכת כבר פעילה?
"עד סוף השנה יהיו לנו כבר שלוש רפתות רובוטיות עובדות באירופה – בצ'כיה ובאיטליה, וככל הנראה שלוש בישראל. הרפת בקיבוץ דגניה א' הסמוך לאפיקים הייתה הראשונה, והיא שימשה לנו השנה כאתר בטא ניסיוני. האירופאים, אגב, קנו את המערכת מבלי לראות אותה עובדת, אלא רק על בסיס האמון שהם נותנים בנו לאורך השנים. בשנה הבאה כבר נמכור כעשר מערכות כאלה באירופה. לפי התוכנית, בעוד חמש ושש שנים נמכור אמנם יותר חיישנים ותוכנה, אבל הרובוטיקה כבר תהיה בערך מחצית מההכנסות שלנו".
איפה אתם מייצרים?
"יש לנו מפעל הרכבות בינוני בפיליפינים ועוד אחד קטן בסין, אבל הרוב מיוצר ומורכב בישראל. ואנחנו מאוד גאים בזה: ההרכבה של הרובוטים מתבצעת במפעל 'סנמינה' במעלות; החבר'ה שם נכנסים ויוצאים מהממ"ד כל הזמן, וחוזרים להרכבה. חלקים מסוימים אנחנו מייצרים ב'פלקסטרוניקס' באופקים. את חלקי הפלסטיקה אנחנו מייצרים ב'רימוני פלסט' בקריית-שמונה, תחת מטחי הטילים. את הצ'יפים שלנו ורכיבים בעלי תכונות מיוחדות אנחנו קונים ביפן ובסין".
והמחיר?
"הסכום שעולה המערכת שווה בערך לסכום שהרפתנים היו מוציאים על העובדים שנחסכו בעזרתה. אני אומר לרפתן: אתה לא תתעשר מזה שהכנסת מערכת רובוטית, אבל לפחות לא תצטרך לנהל 12 עובדים בשלוש משמרות. תתפלא עד כמה רפתנים בעולם מוכנים אפילו להפסיד כסף, ובלבד שיירד מהם כאב הראש הזה. קשה מאוד למצוא עובדים, להכשיר אותם, ובטח להחזיק בהם לאורך זמן".
בזכות הוותק של החברה בישראל, באפימילק מחוברים היטב לרפתנים בכל הארץ. קשר מיוחד נרקם עם השנים עם הרפתנים בעוטף עזה, שמספק כ-5% מכלל תוצרת החלב של ישראל. ב-7 באוקטובר נהרסה כליל המחלבה הגדולה בכיסופים, והמחלבה בנחל עוז ספגה נזק. ימים אחר כך הגיע לנחל עוז צוות של החברה בשיירה צבאית, ותחת אבטחה צמודה, לבושי שכפ"צים, סייעו לרפתנים המקומיים להרכיב ולהפעיל מחדש את מכון החליבה. בכיסופים, אגב, החליט הקיבוץ לשקם את הרפת ולהקים מכון חליבה חדש ומודרני מקודמו. הוא יישא את שמו של מנהל הרפת, ראובן הייניק ז"ל, שב-9 באוקטובר הגיע מביתו מאשקלון כדי לטפל בפרות הסובלות, ונרצח במקום.
כמו שעון חכם
אז איך עובד מכון החליבה המתוחכם הזה? הפרות מוכנסות למכון בקבוצות, ובין רגליהן, מתחת לעטינים, עוברת מסילה חשמלית, שעליה נעים רובוטים כחולים קטנים בגודל קופסת נעליים. כל אחד מהם כולל חיישנים ומצלמות וידיאו, שמסייעים לו להעניק לכל פרה "טיפול אישי" לפי מצבה ולפי מבנה העטינים שלה.
בשלב הראשון החיישנים מזהים את הפרה, המוכרת כבר למערכת. בשלב הבא הרובוט מאתר את מיקומו של כל עטין, שולף מברשות ומבצע לו שטיפה, חיטוי ועיסוי עדינים. בשלב הבא מוצמדים הצינורות לעטינים באופן אוטומטי, ללא מגע יד אדם, ומתחילה שאיבת החלב. בסיום הרובוט מבצע פעולת חיטוי בכל עטין ועובר לפרה הבאה. במקרה שהמערכת מזהה תקלה או מחלה, תידלק נורה אדומה לצד כל עמדה, והמפעיל התורן יידרש להתערבות. נורה כחולה מציינת כי החליבה הסתיימה, וירוקה — שהעמדה מוכנה לחליבה. כמו בחניון תת-קרקעי.
הרובוטים החדשים משלימים בעצם את מעגל עזרי "הרפת הממוחשבת" שפיתחה אפימילק לאורך השנים, שכיום מאפשרים לנהל את הרפת אפילו מרחוק דרך מחשב נייד או סמארטפון בלבד. זה מתחיל בקולר עתיר חיישנים רגישים המוצמד לצווארה של כל פרה בעדר — ובדיוק כמו שעון חכם, כולל מד תאוצה (אקסלרומטר) תלת-ממדי, המנטר כל תנועה שלה. הנתונים נשלחים אלחוטית, ב-WiFi, למחשב המרכזי של הרפת, מגובים בענן, ותוכנה ייחודית יודעת להפיק מהם בכל רגע המון מידע: זיהוי מחלות, בעיות תזונה, ובעיקר מועד ייחום שמאפשר טיימינג מדויק להזרעה מלאכותית. כיוון שתנובת החלב תלויה בהמלטות של הפרה, המידע הזה שווה זהב לרפתן בתכנון מחזורי ההתעברות וההמלטות ברפת. הנתונים יכולים גם להתריע על פרות שלא נחו מספיק, או להקפיץ הודעה על תחילת המלטה.
בעזרת המידע שהצטבר בחברה עם השנים מחיישני הקולר החכם, באפימיליק הצליחו לפתח אלגוריתם מתמטי, שקובע את כמות המזון המדויקת שנדרשת לכל פרה כדי להגיע לתנובת החלב המקסימלית. לדברי אורן דרורי, סמנכ"ל השיווק וניהול המוצרים, "זה חידוש ברמה העולמית. אנחנו מאפשרים לרפתן לנהל את הרפת בצורה מדויקת: הוא יודע איזו פרה להאכיל יותר ואיזו זקוקה לפחות, ואלו פרות כדאי לתעדף בהזרעות חוזרות".
לפי דרורי, יש לכך השפעה דרמטית גם על הנזק שעושה הרפת לאיכות סביבה, כי פרה "יעילה" יותר גם פולטת פחות גז חממה. רפת של 700 פרות למשל — אם תשפר את היעילות שלה ב-10% בלבד, תחסוך פליטת גז מתאן של כמה עשרות טונות לשנה. "זה מקביל לאפקט של שתילת יער בוגר בן 17 אלף עצים בכל שנה במשך עשר שנים".
חיישן בסיסי יותר שפותח באפימילק לפני שנים, למדידת כמות החלב שמפיקה כל פרה, אומץ כבר על ידי רוב הרפתות בעולם. החברה הוציאה לשוק באחרונה חיישן נוסף, מבוסס קרני אור, שבודק בזמן אמיתי — תוך כדי החליבה — גם את הרכב החלב של כל פרה ואיכותו: אחוזי החלבונים, השומן, הלקטוז ועוד. המידע הזה שווה הון למחלבות הגדולות. הוא גם מספק מיידית סימני אזהרה למחלות: אם זוהתה דלקת במהלך החליבה, החלב יישאב מן הפרה בכד נפרד, וכבר בסיומה היא תקבל זריקה אנטיביוטית.
אתם נפגשים כל הזמן עם רפתנים ורפתות בחו"ל. יש משהו מיוחד ברפתן הישראלי?
דרורי: "אני אענה לך במספרים. לפני 50 שנה רפת ישראלית הפיקה בממוצע שישה טון חלב בשנה מפרה אחת. הרפת הישראלית של היום היא המתקדמת בעולם, ומפיקה יותר מפי שניים – 12.5 טון חלב בשנה מכל פרה".
רחמילביץ: "זה נס, בטח במצוקה התקציבית שאנחנו נמצאים בה. יקר וקשה לייצר פה חלב. אחוז מאוד קטן מההכנסות שלנו מגיע מישראל, ובטח אחוז מאוד קטן מהרווח, כי המחירים כאן יותר נמוכים, אבל הרפת הישראלית חשובה לנו, ואני ממש שמח שיש לנו באפימילק את הפריבילגיה לתרום תרומה צנועה לציונות במובן העמוק שלה, כלומר לייעל את החקלאות המקומית. אם יש משהו שלמדנו השנה זה כמה חשוב להיות עצמאים גם בחקלאות. עד לא מזמן ייבאנו עגבניות מטורקיה".
