קטעי פרוזה

1.
כמו איזה סמבטיון בנשמה רוחש בכי בנשמתי.
הבוקר דווקא קמתי בהרגשה שתודה לאל. אני בת מזל שחוויתי אוהל, מעברה, ברזיה, בוץ, שדות אבדון בעמק יזרעאל ואהבת העמק. השירים שנכנסו לי לדם כמו על גדות הדנייפר דוהרים סוסים.
אמנם לא טסתי בשצף קצף, רק הרחק מהחידקל הייתי חלק עקור. אבל אולי זה טוב. כי הכרתי שמות כמו זיסי. שיינדיקו. ראיתי אנשים חרדים דווקא רק חצי מתבדלים, כי אז הם עוד לא תפסו תנופה. נו, שויין. הכרתי ילד ששמו שמחה. אצלנו מה קראו לילדים? אספירונס, ולנטין, נעימה, רזאלה, תפחה. פרחה.
1 צפייה בגלריה
yk14161828yk14161828
אימהות היא דבר מפלצתי. אמירה הס ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
מפרחה נולד המושג פריחה. פריחה זה לא. הפרחות. לא היו פה איזה שיינדיקו. אני למשל, פרחה נפשי מהיופי של אדמת עמק יזרעאל ומהיכולת להתערות בבוץ המעברה, ולהרגיש שאני ילדה עם חולצה כחולה וצווארון לבן. אבל לא היה לי חבר שקוראים לו דן. רק הלכתי על חבל מתוח. כמו זיקית. לא יודעת מי אני. בצבא לא זכרתי איך הפנים שלי נראים. ידעתי שיש לי ראש על הכתפיים, שאני מניעה את האיברים. אבל כשצילמו אותנו בטירונות והביאו לנו תשלילים, בחרתי בתשליל 332. וכשפתחו את התמונה זו הייתה צפרירה, בחורה עם עיניים כחולות ופיה צוחק בכל פה. כעסתי על הצלם. אבל הוא אמר זה מה שאת בחרת. ישבתי פעם אחרי הלידה של בתי הראשונה, ושאלתי את עצמי, איך בחרתי את צפרירה. למה בכלל פחדתי כל כך מהיריון, מה, חשבתי שאבא שלי יבקע מהרחם, עם איזה גן שיש לו קרניים? כל כך פחדתי להזדווג. מילודה. מבטן שנראית כמו הר. מאימהות. אימהות היא דבר די מפלצתי. אתה מייצר יצור בדמותך, בדמות הפאפא שלך. יוצאת משם מפלצת תת-הכרתית שמישהו אחר דמיין, שכך אתה צריך להראות.
2.
בטאווין. שכונת הולדתי. ארמונות חיי.
סלימה אמי, כך לדברי דודתי ג'ורג'יה, שכבה בחצר הבית. עונש שנגזר עליה על ידי סבתי אם אבי ובנותיה. החטא: ילדה בת. הבת הזאת היא אני. בגללי הוזעקה דודתי על ידי אמי, לקראת הלידה. היא צריכה גיבוי. חיזוק, במקרה ותצא נקבה מרחמה. ודודה גורג'יה בעלת השדיים הגדולים וקולה הסמכותי מטיל המורא, הופיעה בכל הדרה. שיערה השחור והמבריק גולש על כתפיה, שרשרת פנינים ויהלומים לצווארה ועגילי פנינים ויהלומים באזניה. עיניה זורחות. והיא מספרת לי, "אז באתי. לקחתי אותך מחיק אמך שנעזבה כמו כלבה בחצר, וחיכיתי לאביך בסלון. כשהגיע אמרתי לו, מברוכ מברוכ. על ראשה יבואו בנים, מברוכ. תראה כמה יפה. כמו ירח במלואו". ואבי המלך צחק צחוק יפה. "קח, קח אותה בידיים, תחזיק אותה. תראה כמה היא קורנת". באותו ערב שבה אמי לחדר השינה ברוב פאר והדר. והדודות מצד אבי חרקו שיניים. שלוש שנים ינקתי משדיה זבת חלב ודבש. כדי לגמול אותי יעצו לה לשים על פטמותיה ממרח מר. המר הפך מהר מאוד למתוק.
עד שהציעו לאמי שבכל פעם שאשים שפתי על פטמותיה תדקור את שפתי בלאט, וזה לבטח יגמלני. וכך היה. מדקרות. ובכל זאת עיני התרנגולת הדוגרת שלה הביטו לי תמיד ברחמים. באיזה רגש אשמה חבוי.
• • •
*
מָה אֹרֶךְ הַלַּיְלָה הַנּוֹעָז כַּמָּה צְלָלִים לַחֲשֵׁכָה בְּאֵין אוֹר כַּמָּה צְלָלִים בְּתוֹךְ יְקוֹד שָׁחֹר כַּמָּה מִכְרוֹת זְמַנִּים וְלֹא עָלָה נִיצוֹץ וַאֲשֶׁר בָּעַר בְּדַעַת הַבַּעַר הִבְעִיר עוֹלָמוֹת לֹא הִבְהִיר דָּבָר מִלְּבַד הַלְעָטַת חֹשֶׁךְ לִבּוֹ בַּחֹרֶשׁ הָאָפֵל. שְׁעַת הַאֲפָלָה בָּאֲפֵלָה בִּבְלִילַת הַשָּׁחֹר הַיּוֹקֵד כָּל הַדָּם בּוֹעֵר בְּדֹם תְּפִלָּתִי הַתְּלוּיָה עָמַדְתִּי בְּחֶשְׁכַת הָעוֹלָם הֲזוּיָה בְּעִרְפּוּל זְמַנִּים חָמוּר בְּסֵבֶר פָּנִים שָׁמוּר רַק לַנִּכְנָעִים לָאוֹר. וְלֹא הָיָה דּוּ שִׂיחַ מִלִּים נִזְרָקוֹת לֶחָלָל הַחִיצוֹן מִלִּים טוֹרְקוֹת דְּלָתוֹת מִלִּים שֶׁלִּי לֹא הִתְדַּפְּקוּ עַל אַף דֶּלֶת דַּלְתוֹתַי הַפְּרוּצוֹת לֹא חָסְמוּ בִּפְנֵי אִישׁ שְׁעָלִים בְּבוֹאָם לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים חֲמוּשִׁים בְּבַעֲרוּתָם סֻכָּתִי בְּשֶׁמֶן רֹאשָׁם וְאֶת תֹּם לִבִּי פָּרַשְׂתִּי מֵעֵדֶן כִּשְׁטִיחַ קָאשָׁאן לְכָל הַבָּאִים לִשְׂרֹף שְׁשְׁשׁ. כָּאן צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ בִּכְלוּבֵי מְצִיאוּת עֵירֻמָּה מִתְחַבְּטוֹת כְּנָפֶיהָ בִּמְעוֹפָהּ לִשְׁכֹּן בְּמַרְבַדֵּי אֲוִיר. לְכָל רֶגַע יֵשׁ עוֹלָם שֶׁל אֶתְמוֹל בְּקִרְבּוֹ רֶגַע הוּא זְמַן שֶׁיָּצַרְנוּ יָכֹלְנוּ לִמְשֹׁךְ הַזְּמַן בְּמַעְגָּל יָכֹלְנוּ לִקְטֹעַ אוֹתוֹ לְמַעְגָּלִים שְׁלֵמִים שֶׁל רֶגַע שֶׁמֵּכִיל הַכֹּל. אִם תְּהַפְּנֵט רֶגַע אֶחָד אָז כָּל עוֹלָמְךָ יִזַּל בִּן רֶגַע יִתְגַּלֶּה הַכֹּל.
*
לֹא אֶבְכֶּה שֶׁעָשַׂנִי שְׁפוּיָה עַד כְּדֵי שִׁגְעוֹן הַמַּצִּית נִיצוֹץ שֶׁל פַּחַד מֵאֵימַת הַשְּׁפִיּוּת הַזֹּאת.
*
1.
לִפְנֵי שֶׁגָּדַל גּוּפָהּ לֹא הִסְתַּתְּרָה רָצָה הָיְתָה לִתְפֹּס אֶת פִּסְגוֹת תְּחִלַּת הַיּוֹם נִרְקָמוֹת בַּמָּחָר פְּסָגוֹת אֵלּוּ הֲרֵי כָּל אֶחָד יָכוֹל לָבוֹא לְבַד מֵהָעִוְּרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מָתַי מַתְחִיל וּמָתַי נִגְמַר תִּשְׁאֲלוּ, מָה הָעִוָּרוֹן אַתְּ מְדַבֶּרֶת וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת, עֲטַלֵּף רְאִיתֶם, עֲטַלֵּף, לַמְרוֹת כְּנָפָיו? חָתוּל רְאִיתֶם? בַּלַּיְלָה עֵינָיו זַרְחָן? זוֹכְרִים סִפּוּר תִּנְשֶׁמֶת מְבַשֶּׂרֶת אֲוִיר עֵינֶיהָ אוֹר? מַשֶּׁהוּ קָרָה אוֹתָם, זָרְחוּ מִתּוֹךְ עַצְמָם, עֻוְּרוּ מִתּוֹךְ עַצְמָם, נָשְׁמוּ הֶבֶל פִּיהֶם. תִּשְׁאֲלוּ, פִּכָּחוֹן, אֵיךְ יָבוֹא הַפִּכָּחוֹן? אֹמַר, אֱלֹהִים רָצָה שֶׁיָּבוֹא, אֱלֹהִים רָצָה שֶׁיֵּלֵךְ, כִּי אֵיךְ יֵדְעוּ לִלְמֹד חָכְמָה, אֵיךְ תָּבוֹא בָּהֶם בִּינָה? תֹּאמְרוּ, בִּינָה בָּאָה וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי בָּאָה עוֹדִי מִתְבּוֹשֶׁשֶׁת, עוֹדִי מִסְתַּבֶּכֶת עוֹדִי נִקְשֶׁרֶת פִּתּוּלִים אֲבָל, יֵשׁ בִּי אַחַת.
2.
לֹא אֶפָּרַע בָּרוּחַ בַּהֶבֶל הַזֶּה שֶׁנּוֹשֵׂאת בְּמִרְקַם חֲלוֹמוֹת אֲבוּדִים בְּמִרְקַם חֲרֵדִים לֹא אֶפָּרַע חֲרֵדָה שֶׁנּוֹתַרְתִּי אִשָּׁה חֲשׂוּפָה וְהָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁאֵינָהּ עֵירֻמַּת אֲנִיִים מֵתִים וְאִמָּם עֲקָרָה כְּמוֹ הַזְּמַן.
3.
וְהוּא בִּגְבוּרָה בְּאַנְדַּרְטְאוֹת הָרוּחַ הַשּׁוֹכֶנֶת הַרְחֵק, אַחֲרֵי הַנְּדוּדִים אָבִי גּוֹלֵשׁ אֵלַי בָּאֵשׁ וּבְמֵי אֵשׁ הַבֶּכִי מְאַכֵּל אֶת בָּבוּאוֹת עֵינַי.
ליקט וערך: חיים פסח