ביום שישי בבוקר שיגרה לשכת ראש הממשלה תמונה של נתניהו, שהייתה אמורה לשכנע אותנו שהוא מנהל את אירוע הפוגרום באוהדי מכבי תל-אביב באמסטרדם: הוא נראה ה כשהוא יושב בחדר המצב במשרד החוץ, ודובריו מסרו שכבר הורה לשלוח מטוס חילוץ של פיקוד העורף להולנד. בסופו של דבר, המטוס לא המריא, ונותרנו רק עם ההשוואות ל"ליל הבדולח" שהתרחש בגרמניה לפני 86 שנה, ולשואה.
אם נתניהו באמת רוצה לטפל בהתפרצויות האלימות נגד ישראלים ברחבי הגלובוס, מוטב שינחה את צה"ל לסיים את המלחמה בעזה - שהפכה למקור ההתנהגות הבריונית בעולם נגדנו. המציאות האיומה של מאות אלפי העזתים מציתה ומעצימה את ההפגנות נגד ישראל, והסירוב של נתניהו להציע חלופה שלטונית ברצועה משאיר אותנו עם כל הצרות שם. ללא שינוי, לא ירחק היום שבו לא נוכל לצאת את גבולות הארץ - מפני שראש הממשלה דן אותנו למלחמה שאין לה סוף.
בעקבות פרשת ההדלפה של המסמך החסוי והרגיש לעיתון "בילד" בגרמניה, פנה נתניהו ליועצת המשפטית כדי שתחקור את מקורן של ההדלפות מדיונים רגישים. אני נזכרתי בסיפור שכבר פירסמתי בספרי "לעיניך בלבד", על הפעם שנתניהו התנה מסירה של מסמך סודי ביותר אליי בהבטחה לכותרת ראשית בעיתון. סירבנו, כמובן.
ולכאורה בלי קשר: בשבוע שעבר ביקר מלך ספרד פליפה השישי באזור אסון בוולנסיה, וביחד עם רעייתו שוחח עם המקומיים שקברו מאות מבני המקום בעקבות השיטפונות. בזעמם, זרקו התושבים ערימות של בוץ על בני הזוג, וצעקו לעברם "רוצחים". אצלנו, נתניהו מסרב לעמוד מול תושבי ניר עוז ולהביט בהם.
הסוקרים והפרשנים טעו בגדול: טראמפ מצא את הנוסחה לליבם של כל המגזרים שצפו שלא יבחרו בו. במילים אחרות: ההבחנה שאנשים מצביעים במטרה להגן על הדמוקרטיה איננה נכונה.
אני מציע להיזהר בהנחה שטראמפ ימלא אחר ציפיותיו של נתניהו. דבר אחד בטוח: הוא ינסה למלא אחר הציפיות של עצמו.
ישראל כ"ץ יוכל לאמץ את התואר שניתן בשעתו ליצחק מרדכי, "אלוף שלושת הפיקודים", ולהופכו ל"אלוף שלושת המשרדים" שעמד בראשם - האוצר, החוץ, וכעת הביטחון - בדרכו לדרוש ביום מן הימים את ראשות הממשלה. עליו לזכור אבל: זה לא עזר למרדכי לקבל את הרמטכ"לות.
בינתיים, אם אפשר לייעץ לשר כ"ץ: היעזר במתורגמן במגעים עם האמריקאים. זה לא בושה, זה יעיד על כך שאינך חושש מכל חורצי הלשון. וכך תפרק מוקש משמעותי.
אביו של החייל אריאל סוסנוב ז"ל, שנהרג בשבוע האחרון, סיפר שהוא קרא 800 ספרים בשנה - הוא היה לוקח ארבעה ספרים בכל ביקור בספרייה.
בספר השירים "צדף של אור בלילה" מאת פדריקו גרסייה לורקה מופיע השיר "הנגיחה והמוות", המזוהה כשיר פרידה מאהוב: "סדין לבן הביא הנער בחמש לפנות ערב. סיד כבוי מלוא הסל שם הכינו בחמש לפנות ערב. כל השאר היה מוות, רק מוות בחמש לפנות ערב... מה נוראה השעה חמש לפנות ערב. בכל אורלוגין חמש לפנות ערב. זה היה בחשכת הערב".
כל כך הייתי רוצה להכיר את אריאל סוסנוב ז"ל.
אני מציע להיזהר בהנחה שטראמפ ימלא אחר ציפיותיו של נתניהו. דבר אחד בטוח: הוא ינסה למלא אחר הציפיות של עצמו