דיברתי ערבית והצלתי אוהדים
מלחם אסעד | 36 | כסרא-סמיע
איך שירדנו מהרכבת אחרי המשחק, הייתה תחושה של הפקרות. לא שמרו עלינו לרגע אחד. הלכתי ברחוב ואני שומע תומכי טרור בכל מקום שמדברים בערבית ואומרים: 'כל מי שמדבר בעברית או יש לו צבע כחול-צהוב, תרביצו לו'. שמעתי את זה ומהר הלכתי לאחור ברחוב והזהרתי את אוהדי מכבי. ביקשתי מהם שיורידו כל סממן ישראלי. הסברתי להם שמחכים להם, ככה הצלתי הרבה אוהדים. דיברתי לידם בערבית שיחשבו שאנחנו חלק מהם, עשיתי להם תרגיל כדי לבלבל אותם. אני וחבר שלי עברנו במסעדות ובכל מיני מקומות והזהרנו את האוהדים שיחביאו הכל. אמרתי להם שלא ירוצו כי ככה יזהו אותם, שישחקו אותה מקומיים ולא ידברו. זרקו עלינו אבנים עד ששמעו שאני מדבר ערבית. ראיתי אוהדים שמקבלים מכות ולא יכולתי לעזור להם. ילד בן 16 היה לבד ברחוב, בכה ופחד, אמרתי לו שנדאג לו ולקחנו אותו במונית למלון שלו. גם אני פחדתי, אבל היה לי חשוב להציל כמה שיותר אוהדים. רק במטוס התחלתי לעכל מה קרה. בכיתי בלי הפסקה, זה הזכיר לי את 7 באוקטובר.
במזל לא נדקרתי למוות
טל אבנר | 24 | ת"א
חזרנו ברכבת הראשונה שבדיעבד הייתה רכבת התופת. ירדנו, הלכנו ברחוב ואז התחילו לרוץ אלינו מוסלמים. הכל היה מתוכנן, הוכנו כלים מראש, כל אחד ידע איפה הוא עומד בסמטה ומה עליו לעשות. ציד של יהודים מול משטרה שלא קיימת. כל אחד מאיתנו רץ לכיוון אחר, אני הוכיתי בכמה גלים. תחילה רצו אחריי שבעה וחבטו בי, הצלחתי לברוח ואז הגעתי לפינת סמטה אחרת ושם חיכו עוד שישה. הם ניסו להפיל אותי כדי לעלף אותי, קפצו עליי עם בעיטות, אגרופנים, לא הפסיקו להרביץ לי רק כי אני יהודי. אחד לקח פחית מלאה ונתן לי איתה מכה באף. כל פעם הרביצו לי והלכו אחורה וזה נמשך. בסוף הצלחתי לברוח, דחפתי אותם ורצתי למלון שהציל אותי. שמעתי על אוהדים שקפצו לתעלות, שהתחבאו בסירות, שנעלו עצמם בכל מיני מקומות כל הלילה. רק במזל לא דקרו אותי למוות. אין קשר לכדורגל, אוהדי איאקס היו נפלאים איתנו.
זה התחיל עוד בקזינו
גל תשובה | 29 | ר"ג
הלינץ' התחיל כבר ביום רביעי. היינו בדרך לקזינו והיו שם משת"פים שדיווחו על הימצאותם של ישראלים רבים במקום. נהגי אובר כיוונו את הפורעים. התחילו לרוץ לעברי באמוק 25 מוסלמים ודרשו ממני להראות להם את הדרכון שלי. אמרתי שאני בכלל מיוון, ואז התחילו לבעוט בי, לדפוק לי מכות בפנים. בשלב מסוים איבדתי את ההכרה ומאז אני לא זוכר כלום – עד שהתעוררתי באמבולנס. הפנים שלי היו מלאות בדם, שברו לי שיניים, פתחו לי את הראש והלסת שבורה. כל הגוף מכות יבשות. כשהחברים שלי רצו לצאת מהקזינו לעזור לי, המאבטחים אסרו עליהם. ביום המשחק הרגשנו בטוחים, אבל מהרגע שבו הוא נגמר זו הייתה הפקרה אחת גדולה. הפורעים לא בחלו בכלום – ילדים, נשים, מבוגרים. ראינו מלא מוניות עם דגלי פלסטין. מי היה מאמין שיהודים ב-2024 ינוסו על נפשם בסמטאות אמסטרדם מחשש לחייהם, יחטפו מכות אכזריות ויסתירו כל סממן שיסגיר אותם. לא יודע אם אטוס שוב למשחקים. מרגיש שהמוסלמים כבשו את אירופה.
האמבולנס סירב להגיע
צבי קידר | 43 | נתניה
המלון שלנו היה במרחק דקות מכיכר דאם. בדרך חלפה על פנינו קבוצה מוסלמית גדולה שבדיעבד התברר כי ביצעה לינץ' באוהדים אחרים. למזלנו, בעלת בר מקומי הכניסה אותנו יחד עם עשרות ישראלים, והזמינה משטרה. היינו נצורים שם עד שהפורעים זזו. חששנו לעלות על מוניות כי היה לנו ברור שהם מוסלמים ותהיה בעיה. ביקשנו מאחד השוטרים שילווה אותנו, יחד עם נשים וילדים למלון, אבל הוא סירב ואמר שלא מדובר בשירות הסעות. בסך הכל ביקשנו שילווה אותנו רגלית. אחרי שהשוטר עזב התנפלו עלינו עשרה פרו-פלסטינים מצוידים במקלות, ברזלים, אגרופנים והתחילו להרביץ לנו. אנחנו רצים והם מכים בלי הפסקה. חבר שלי איבד את ההכרה בדרך, רצתי לאחור לחלץ אותו. זבי דם ביקשנו שיגיע אמבולנס שיפנה אותנו לבית חולים, אבל אפילו שירותי הרפואה פחדו להגיע לאזור. הגענו עצמאית וטיפלו בנו עד ארבע בבוקר. לחבר שלי איבחנו זעזוע מוח, היינו חתוכים ומלאי מכות יבשות.
50 דקות בתעלה קפואה
אורן אברהמי | 33 | גבעתיים
הגענו עם שני חברים ביום רביעי, הספקנו לנסוע למשחק של אוסקר גלוך ברוטרדם, חזרנו בלילה לאמסטרדם ויצאנו לקזינו. בדרך הותקפנו על ידי 30-40 שהציגו עצמם כמרוקאים. רדפו אחרינו, אני ועוד חבר הצלחנו לברוח לקזינו, השלישי נשאר מאחור וספג מכות. ביקשו מאיתנו להציג דרכונים תוך איומים באגרופים. מאות ישראלים היו נעולים בלובי הקזינו, כשכבר יצאנו פגשנו אוהד שגם אותו ניסו לתקוף ובלית ברירה נאלץ לקפוץ לאחת התעלות הקפואות. הוא היה במים 50 דקות, השפילו אותו עם קריאות “לשחרר את פלסטין”. אף אחד מאיתנו לא דיבר עברית, הורדנו סממנים ישראליים, בדיוק כמו בשנים האפלות באותו מקום. לא היה שום ליווי משטרתי, ברחנו בריצה מהירה למלון, כשבדרך מאות מוסלמים זרקו רימונים וחזיזים. כל מי שהלך באזור היה ברווז במטווח. צאן לטבח. בכל סמטה המתינו פורעים עם סכינים ואלות, הכל היה מתוכנן בלי שום ספונטניות וסיפורים. בבוקר הוברחנו למקום של הקהילה היהודית ומשם ניהלנו חמ"ל כדי להציל כמה שיותר ישראלים.
נהגי מוניות צחקו עלינו
רוי צוקרמן | 24 | ת"א
לאצטדיון עוד הגענו אחרי שהיינו מוקפים במאות שוטרים, אבל בחזרה הכל התחיל. היינו הרכבת הראשונה שהגיעה לתחנה המרכזית – כמו טרף לאלו שחיכו שם. אנחנו ספגנו את כל התופת. ירדנו במדרגות גוש של אוהדים, רצינו עוד ללכת לאכול איפשהו ועשינו את דרכנו ברחוב הראשי בדרך לדאם. התחילו להגיע אלינו מוסלמים, דפקנו ספרינט, כל חבר לסמטה אחרת, בכל פינה ניסו לעשות לנו כיפה אדומה. אני רץ בסמטאות וברחובות ורואה כאוס בעיניים – צהוב-כחול רצים בין מאות לובשי שחור שהתארגנו מראש. נהגי המוניות ראו הכל וצחקו עלינו, המשטרה לא עשתה כלום. היא ראתה את רימוני העשן ובקבוקי התבערה, וכלום. זה הזכיר את מה שלמדנו בשיעורי היסטוריה, שרודפים אחרי יהודים באירופה. פיזית זה משהו שעובר, אבל אנחנו בטראומה ופגועים בנפש. אני לא יודע אם אחזור לאירופה. נעלנו את עצמנו בדירה. לא האמנו לאף אחד, גם לא להולנדים.
אמרתי שמע ישראל
עוז מחלב | 22 | הרצליה
במשחק הכל היה בסדר, כשיצאנו התחיל הבלגן. איך שירדנו מהרכבת והגענו לכיכר ראינו לפחות 100-150 פלסטינים, טורקים ומרוקאים מחכים. היינו 30-40 אוהדים ולא פחדנו. החלטנו שאנחנו הולכים למלון. ואז הם התחילו לרוץ אחרינו. ניסינו בהתחלה להתעמת איתם, אבל המספרים היו נגדנו, איזה ארבעה על אחד. הגיעו אלינו מכל הצדדים עם אלות. הרגשנו שהם מאורגנים, שזה היה מתוכנן, דרשו ממני לומר 'Free Palestine', עניתי שאני בחיים לא אגיד את זה, ואמרתי 'שמע ישראל'. נהג מונית לקח אותי וממש הציל אותי. לא ישנו באותו לילה. לא ידעתי איפה כל החברים שלי. אף אחד לא ענה עד 4 בבוקר. אני בעצמי לא התעסקתי בזה כי הייתי צריך לראות איפה אני נמצא, איך אני מגיע למלון, איך אני מטפל בעצמי. כשהגעתי למלון רציתי לראות איפה כולם, לא מצאתי אף אחד. כל אחד ברח והתחבא, היה אוהד אחד ששברו לו את הרגל ולקחו אותו באמבולנס.
השוטרים התעלמו מאיתנו
ליב זנגי | 31 | ת"א
עברנו פוגרום, לא פחות. לא דמיינתי לעצמי שזה יכול להגיע לרמות כאלה. כבר אין אמונה באף אחד, אנחנו לא מוגנים בשום מקום. אחרי המשחק עלינו על רכבת. כשיצאנו חיכו לנו אלפי מוסלמים שהתחילו להרביץ לישראלים ולבצע לינצ'ים. חלקם יצאו ממוניות, אחרים הגיעו על אופנועים, הגיחו מסמטאות חשוכות. זרקו רימונים וניסו לפגוע בכמה שיותר אנשים. רצנו הכי מהר משם וניסינו לחפש מקום להסתתר בו, אבל הם היו בכל פינה. נכנסנו למלון הראשון שראינו ונשארנו שם ללילה כי לא יכולנו לצאת וללכת לדירה שלנו – מאות מוסלמים חיכו לנו בחוץ.
ראיתי את הסוף בעיניים. התחננתי לניידת משטרה שתעזור לנו, אבל הם פשוט התעלמו מהמצוקה שלנו. חוסר האונים, המצוקה, הצורך להסתתר מתוקפים צמאי דם שרודפים אותנו רק כי אנחנו יהודים – אלו תחושות בלתי נתפסות. יצאנו מזה בנס, תודה לאל.
שמנו שולחן על הדלת בחדר
בועז דרמון | 63 | יהוד
טסתי עם שלושת הבנים כדי לצפות במשחק. כשנגמר עלינו על הרכבת חזרה לכיכר דאם. עשרות אם לא מאות התקרבו אלינו לפתע עם סכינים, מקלות ואגרופנים. עשו לינץ׳ באנשים, קרעו אותם. תקפו שניים מהבנים שלי, הכריחו אותם לצעוק ‘לשחרר את פלסטין’. אחד מהבנים שלי נפצע במרפק ובברך, לבן השני קרעו את המעיל. הבן השלישי שלי התעמת עם התוקפים והצליח להבריח אותם. צעדנו במהירות למלון, כשבסמטאות וברחובות יש עוד המון פורעים. דיברנו בינינו בכוונה באנגלית בקול רם.
זה זרק אותנו ישר לתיעודים מ-7 באוקטובר: לאחר שנכנסנו לחדר הגיעו המון למלון שלנו. נעלנו את הדלת ושמנו שולחן, סגרנו את הווילונות וכיבינו את האור. פעמיים ניסו לפתוח לנו את הדלת. לחשנו בטלפון כדי שלא ישמעו אותנו. פחדנו שיפרצו. חיכינו לברוח משם כמה שיותר מהר. אנחנו עדיין בהלם, מבוהלים מאוד.
טרוריסטים עם רעל בעיניים
אופק זיו | 27 | פ"ת
כבר ברכבת חזרה מהמשחק התחילו שמועות שיש חבורות של מוסלמים שתוקפות אוהדים בכיכר דאם. לא ידענו אם להאמין, לא ידענו מה לעשות. איך שיצאנו מהתחנה מישהו פגע בי בראש עם אבן ושמענו מיד אחרי זה פיצוץ מטורף כמו של רקטה, אבל זה היה זיקוק. מפה ידענו שאנחנו צריכים להתחיל לברוח. הם דיברו בערבית שלא הכרנו והתחילו לצרוח ולרדוף אחרי אוהד שלנו. הם באו מוכנים בקבוצות של עשרות. הבנו שאנחנו צריכים לזוז מהר וברחנו, עלינו על מונית ונסענו למלון. היה פקק בדרך וראינו את הטרוריסטים האלו עם רעל בעיניים לבוא ולהרביץ, לשחוט אותנו. פחד אלוהים. אתה יודע שאם אתה נתפס אתה כנראה מת. ראינו בסרטונים איך האוהדים שלנו קיבלו מכות רצח. הייתי צריך להישאר בחופשה עד יום ראשון, אבל עשיתי קאט וחזרתי לארץ.
