מירי מסיקה וגידי גוב – "האושר האחרון". מכונית הקריירה של מירי מסיקה יכולה להישאר בבטחה בנתיב שבו נסעה, אבל נדמה שמתחת לקול הגדול והכריזמה תמיד הסתתר משהו מעניין יותר. והנה, באלבום "שלך, אסי" היא פונה בחדות לטקסטים האפלים-מרירים-מצחיקים-אוהבים של אסי דיין ז"ל, מוצאת בהם את הרגש שהוא התקשה לבטא (בלי לכפות אותו עליו), ובעצם מביימת מעין ביוגרפיה מוזיקלית מרתקת. "האושר האחרון" מצליח לבלוט מתוך האלבום בזכות הלחן היפה והקולנועי של מסיקה ואלון עדר והכימיה בין העוצמה של מסיקה לג'אזיות הקוּלית של גוב.
קוסטה קפלן – "דשבורד". עוד מימי להקת חיה מילר הפנטסטית, קוסטה קפלן הוא מיוצרי האינדי המקוריים והשנונים בישראל. "דשבורד" הוא הסינגל הראשון מאלבום סולו שני שעתיד לצאת בתחילת השנה הבאה. אם כולו יישמע כה מדויק ונכון לזמן הזה – בכתיבה, בעיבוד, בשירה הנואשת שמהדהדת את יוסי אלפנט ז"ל – יש למה לחכות.
יעל דקלבאום – Superblue. אחד השירים היפים מהאלבום החדש והמוצלח של יעל דקלבאום, Surrender, הוא מבט מפוכח על תהליך ההתבגרות והשלמה עם מה שלא ניתן לשנותו. זה כמובן נכון לכל בני ובנות האדם; פשוט, דקלבאום למזלה מספיק מוכשרת כדי להפוך את התופעה לשיר שקשה להפסיק לזמזם.
זאב טנא – "האיש שבפיר". בסך הכל אין למוזיקת המחאה בישראל יותר מדי אנשים לסמוך עליהם, אבל אלה שכן נותרו, לא מאכזבים. זאב טנא הוא אחד מהם, ואלבומו החדש, "ז' באוקטובר", עושה את העבודה בריבוע, למשל עם עיבוד נוקב ל"האיש שבקיר". גם שאר השירים באלבום – מחאה או לא – ראויים להרבה יותר תשומת לב ממה שיקבלו בסופו של דבר.
רוני ידידיה ויעל לוי – "נומה בן". החלק השני בפרויקט שירי אלתרמן של רוני ידידיה וחברים מכניס קצת חדווה, שאר רוח ושמחת חיים לתקופה שכה זקוקה להם. ואם זה לא מספיק, ידידיה גם מאפשר ליהנות מיעל לוי, שקולה היה ונותר פצצה חודרת בונקרים עוד מימי "בלדה לנאיבית" ו"אי ירוק בים".
(הפלייליסט של עינב שיף זמין בחשבון של ynet בספוטיפיי ובאפל מיוזיק)
