אחרי שורת דיווחים סותרים בסוכנויות הידיעות הבינלאומיות, בקטאר הוציאו אמש הודעה רשמית – שלא פיזרה מאוד את הערפל. אמנם בדוחא הודו כי הם מקפיאים את מאמצי התיווך, אך גם הבהירו כי הדיווחים על כך שהחליטו לסלק את ידיהם לגמרי מהנושא לא מדויקים. כמו כן, דיווחו הסוכנויות וגם אמצעי תקשורת אמריקאיים שקטאר דרשה מצמרת חמאס-חוץ לעזוב את דוחא ולצאת לארץ מקלט אחרת. לכך לא התייחסו רשמית בדוחא.
1 צפייה בגלריה
ראש ממשלת קטאר מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני
(צילום: Nathan Howard/Pool Photo via AP)
הפרסומים בעניין זה משתנים מסוכנות ידיעות אחת לשנייה ומאמצעי תקשורת אמריקאי אחד למשנהו, אבל לדברי בכירי חמאס שנמצאים בדוחא, השלטונות הקטאריים הודיעו להם שהם "יסגרו בקרוב את המשרדים שמשמשים את בכירי הנהגת חמאס שנמצאים בדוחא", אבל שאיש לא סגר עדיין את המשרדים הללו בפועל ואיש לא איים עליהם וגם לא דרש מהם לעזוב את קטאר.
בהודעה על הקפאת המאמצים, נכתב גם כי קטאר הזהירה את הצדדים לפני עשרה ימים כי תנקוט את הצעד אם לא יגיעו להסכם בסבב הזה, אבל גם כי היא תחדש את המאמצים "כאשר תהיה הרצינות הדרושה לסיום המלחמה". המסקנה היא שקטאר לא באמת הפסיקה את התיווך, אבל החליטה בלחץ ממשל ביידן להפעיל ביתר עוצמה את מנופי ההשפעה שיש לה על חמאס, כדי שיזוז מעמדתו הבלתי מתפשרת בעניין עסקת חטופים – דהיינו הדרישה שישראל תפסיק כליל את המלחמה ותצא מהרצועה כתנאי למו"מ מעשי על עסקת חטופים כוללת בפעימה אחת.
המצב כיום הוא שהשלישייה המנהיגה את חמאס – יו"ר הנהגת חמאס בחו"ל ח'אלד משעל, ח'ליל אל-חיה שהיה סגנו של סינוואר ומייצג את חמאס עזה וזאהר ג'בארין שמייצג את הפלסטינים בגדה המערבית – שלושת אלה מסרבים לפי שעה לכל ההצעות החדשות שהמתווכות וישראל הציעו להם. הם דבקים בנוסחת סינוואר ולא מוכנים לזוז ממנה. לעומת זאת, ישראל הראתה נכונות לקבל את העסקה המצרית ל"עסקה קטנה" שבה ישוחרר מספר מועט של חטופים תמורת הפסקת אש קצרה, בתקווה שזו תתניע את העסקה הגדולה שבה ישוחררו חטופים בכמה פעימות, שזו ההצעה שגיבש ראש ה-CIA ביל ברנס יחד עם עמיתו ראש ממשלת קטאר בהסכמת מצרים וישראל.
נתניהו אמנם מסרב להסכים להפסקת הלחימה, אבל הגמישות שגילתה ישראל ביחס לעסקה להצעה המצרית והנכונות שלה לקבל את "מתווה ברנס" יצר מצב שבו כעת הנהגת חמאס בחו"ל נתפסת כמכשול העיקרי לעסקה, ולכן דרש ממשל ביידן מקטאר לייצר איום אמין על חמאס כדי שההנהגה היושבת עדיין בדוחא תגלה גמישות. הקטארים נענו, בין השאר מפני שגם הם פוזלים עכשיו כמו כל המזרח התיכון לעבר הממשל הבא בארה"ב ויודעים שטראמפ אינו צפוי, ולכן לא רצוי להגיע בעוד חודשיים למצב שבו טראמפ נכנס לבית הלבן ועוזריו אומרים לו שחמאס מסרב לעסקת חטופים ולהפסקת מלחמה, והקטארים לא מוכנים להפעיל עליהם לחץ.
מה שאנחנו רואים הוא למעשה רק תחילתו של לחץ קטארי על חמאס. כידוע לכולם, קטאר הייתה ונשארה המממן העיקרי של חמאס מסיבות אידיאולוגיות איסלאמיסטיות, והיא למעשה זו שמימנה את ההכנות הצבאיות של סינוואר ל-7 באוקטובר באמצעות מזוודות הכסף שישראל באישור נתניהו העבירה להם. אין לחמאס אף תומך עשיר אחר בעולם הערבי והמוסלמי מלבד קטאר, ולמעשה הקפאת המו"מ והאיום בסגירת משרדי הנהגת חמאס בדוחא הם רק הפעלת לחץ ראשונית ולא חמורה במיוחד של קטאר על חמאס כדי שיתגמש במו"מ.
האיום החמור באמת שקטאר יכולה לאיים על חמאס הוא שהיא תפסיק את התמיכה הכספית בו, ולא תממן את שיקום עזה ואולי גם את שיקום חמאס אחרי שתיגמר המלחמה, במה שמכונה "היום שאחרי". חמאס יודע טוב מאוד שקטאר היא המייצגת הנאמנה של עמדותיו וטיעוניו בקרב הגורמים שעוסקים בתיווך עסקת חטופים והפסקת לחימה, ואם יאבד אותה ועוד יידרש לעזוב את קטאר למקום אחר כמו לבנון, טורקיה או סוריה – מצבו יהיה גרוע הרבה יותר. כך שאנחנו למעשה בתחילתו של מסע הלחצים של קטאר על חמאס, ובפועל אין עדיין למי שמתנגד למעורבות קטאר במשא ומתן סיבה לחגוג. לקטאר יש אינטרס מובהק להמשיך בתיווך, אם כדי לרחוץ בניקיון את כפיה על המימון שנתנה לזרוע הצבאית של חמאס לבצע את מתקפת הזוועות, ואם כדי להיחשב כבעלת ברית חשובה לארה"ב במזרח התיכון. קטאר, שמפעילה גם את "אל-ג'זירה" לאותה תכלית, מעוניינת שהשפעתה תחרוג הרבה מעבר לגבולותיה ולעושרה המבוסס על מרבצי גז טבעי.
לכן רצוי מאוד שלא לתלות תקוות רבות מדי בהשפעתו של המהלך הקטארי הנוכחי על חמאס, ומאידך אין שום סיבה לשמוח על כך שקטאר, שבאמת מצדדת בחמאס, כבר פרשה מהתיווך. זו לעת עתה רק ניסיון אמריקאי-קטארי לשבור את הקיפאון במו"מ באמצעות מהלך דיפלומטי שמפעיל לחץ על חמאס להתגמש, אבל המקל הגדול שיש בידי קטאר ואשר יש שאלה גדולה אם היא תרצה להשתמש בו עדיין מוסתר מאחורי גבו של ראש ממשלת קטאר. המקל הזה כאמור הוא איום והחלטה קטארית שלא לממן את שיקום עזה ואת הסיוע ההומניטרי שמקבלים תושביה.
בינתיים מה שגורם ללחץ בחמאס היא הפעילות של צה"ל בצפון הרצועה, שמרוקנת אותה מתושביה הלא-מעורבים והורגת מאות מחבלים. טיהור בית-לאהיא, בית-חאנון ובעיקר ג'באליה ממחבלים מאיים לא רק על הכוח הצבאי של חמאס, אלא גם על יכולתו לקיים שליטה אזרחית באזור הזה, ויש לחמאס ברצועה סיבות טובות להעריך שצה"ל לא יעצור בג'באליה, אלא ימשיך דרומה לעבר העיר עזה.
בה בשעה צה"ל נזהר מאוד שלא לפעול בחופזה בעיקר באזורים שבהם יש חטופים, מפני שקיים חשש מבוסס בישראל שמבצעים בעוצמה חריגה עלולים לגרום לפגיעה בחטופים, ושיש הוראה לרצוח אותם כפי שעשו לששת החטופים שהיו ברפיח לצידו של סינוואר ונרצחו במנהרה. לכן צה"ל מצד אחד רוצה להמשיך בלחץ על חמאס, אבל בה בשעה נזהר מלהפעיל את מלוא עוצמתו כדי שלא לגרום לחמאס למעשי ייאוש שבהם יפגע בחטופים. במצב הזה נראה שהיכולת להזיז את המו"מ כרגע היא באמת בידי קטאר, והיכולת של ראש ממשלת קטאר אאל-ת'אני להפעיל את מנופי הלחץ הכבדים שלו על חמאס.
