מה נזכור מהתקופה הקשה שאנחנו עוברים ואיך זיכרון הופך להיות טראומטי? שאלות אלה מעסיקות בערך כל ישראלי מאז 7 באוקטובר. חוקר המוח והזיכרון איתי עניאל מסביר בכתבה זו מה קורה לנו בתוך המוח בזמנים כאלה; איזה חלק מתוך המידע שמגיע אלינו באופן בלתי פוסק יתגבש לכדי זיכרון לטווח ארוך, כזה שנחקק במוחנו ולכאורה לעולם לא נוכל "למחוק" – אבל כן נוכל להחליט מתי "לשלוף" אותו; ומה קורה אצל מי שלא מסוגלים להחליט מתי לשלוף את המידע ומוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב לזיכרונות קשים – דבר שמגדיל את הסיכון לסבול בעתיד מפוסט-טראומה.
"הרגש שנלווה לסיטואציה הוא שמשפיע על מה שייחקק בזיכרון", מסביר עניאל, "ככל שעוצמת הפעילות המוחית והעוררות הרגשית במערכת הלימבית, האחראית על העיבוד הרגשי של המידע שאנו קולטים, גבוהה יותר בשלב קליטת המידע, כך היא מקודדת לנו את המידע באופן עוצמתי יותר והופכת אותו לזיכרון חזק ובלתי נשכח. ניתן לומר בביטחון מלא שרובנו לא יזכרו שנייה אחר שנייה את כל מה שקרה ב-7 באוקטובר, אבל זיכרונות מרגעים מסוימים יישארו איתנו כנראה כל החיים, למשל היכן היינו כששמענו לראשונה מה קורה ב-7 באוקטובר, ברצח רבין או כשנפלו מגדלי התאומים".
איך המוח מייצר זיכרונות?
"בכל שנייה אנחנו קולטים מידע חדש לזיכרון לטווח הקצר. את רובו אנחנו לא שומרים בזיכרון לטווח הארוך. למשל, בעוד שבוע נזכור כנראה שקיימנו את הראיון הזה, אבל לא נזכור את רוב הדברים השגרתיים שקרו לנו ביום הספציפי הזה".
ומדוע נזכור הרבה יותר סיטואציות מ-7 באוקטובר?
"כי קלטנו ושמרנו בתקופה הזאת בעל כורחנו הרבה מאוד זיכרונות רגשיים חזקים, שאת חלקם ניתן להגדיר כזיכרונות טראומטיים. העוצמה הרגשית באירועים טראומטיים גבוהה מאוד, וכתוצאה מכך גם קידוד ושמירת האירוע בזיכרון".
ומהי הטראומה במונחי זיכרון?
"הטראומה היא הזיכרון של האירוע עצמו, שבמושגי זמן יכול להיות קצר מאוד – למשל פיצוץ מטען חבלה, התנגשות או ירי – אולם ההשפעות שלו בעתיד עלולות להיות ארוכות טווח, כפי שניתן לראות אצל מאובחני פוסט-טראומה. הטראומה היא האירוע עצמו. הפוסט-טראומה היא התופעה שמתעוררת בעתיד. חשוב להדגיש שלא כל מי שחווה אירוע טראומטי יסבול בעתיד מפוסט-טראומה".
ואיך היא תבוא לידי ביטוי בזיכרון במוח?
"בשליפה של אירוע טראומטי מהזיכרון באופן שחוזר על עצמו. כך הזיכרון מתחזק והופך להיות במרכז התודעה העכשווית שלנו. באופן פרדוקסלי ניתן לומר שטראומה, שהיא כמובן בעלת אפיון שלילי והיינו שמחים לשכוח אותה, נחשבת ל'סיפור הצלחה' של הזיכרון שלנו לטווח הארוך. צריך גם להבין שבמקביל לשליפה של האירוע שוב ושוב, אנחנו גם קולטים אותו מחדש שוב ושוב, וכך בעצם מחזקים אותו בתוך הזיכרון. זו הדרך שבה נוצר זיכרון פוסט-טראומטי".
לדברי עניאל, יש כמה דרכים שיכולות לסייע לבתק את המעגל הזה, שבמהלכו אנחנו חוזרים שוב ושוב לאותו אירוע. "אנחנו יודעים שכשם שהמוח משנה התנהגות, כך גם ההתנהגות משנה את תגובתיות המוח, בפרט כשאנחנו מצויים בתהליך תומך ומעצים", הוא אומר, "לכן, ניתן להסתייע במגוון שיטות טיפול שעובדות על מערכת היחסים שבין המוח להתנהגות כדי להתמודד עם זיכרונות פוסט-טראומטיים. אבל צריך לקחת בחשבון שמדובר בתזמורת שלמה של אזורים מוחיים אשר משתפים פעולה ומשלימים אחד את השני. למשל, יש את המערכת הלימבית שמעבדת את המידע ונותנת לו פרשנות רגשית, ויש את האזורים הקדמיים של קליפת המוח הקדם-המצחית, שבהם מצויים תפקודים ניהוליים שמשפיעים גם על השליפה מהזיכרון, כגון קשב, קבלת החלטות, ויסות רגשי, הבחנה בין עיקר לטפל, תכנון, חשיבה יצירתית, הפקת שפה ועוד".
יש דרך לנהל את שמירת הטראומה בזיכרון?
"הקשב מוקצה כתוצאה מהחלטה שקיבלת. כלומר, דרך ההחלטה המודעת שלנו לאיזה מידע להיות קשובים בזמן אמת, נשפיע על קידוד המידע במוח. למשל, כשאת מקשיבה לשיחה שלנו כרגע, את לא יכולה להיות מרוכזת בטלוויזיה. ומידע שלא נהיה קשובים אליו בזמן אמת, יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי לשמור בזיכרון".
וכאן הוא מדגיש את תפקיד ההורים כמתווכי מציאות לילדים: "כשנחשפים למידע קשה, שפת הדיבור של ההורים יכולה להשפיע מאוד על האופן שבו הילדים יקודדו את הזיכרון. אם ההורים ישתמשו במילים קשות כמו 'זה סוף העולם', 'זו טרגדיה', הילדים עלולים לחוות ולשמור את הרגע הזה כזיכרון טראומטי. אם הם יגידו 'המצב מאתגר וצריך ללמוד להתמודד איתו', החוויה של הילד תהיה שונה".
וכאשר מדובר במבוגרים שהמידע כבר נחקק במוחם?
"זה כבר מאתגר יותר. הגישה הרווחת היא שדרך אימון מוחי של התפקודים הניהוליים בקליפת המוח הקדם-מצחית, ובמצבים חמורים יותר דרך טיפול שמתאים למאובחני פוסט-טראומה, ניתן להשפיע על קבלת ההחלטה מה לשלוף מהזיכרון ובאיזה אופן לשלוף מהזיכרון".
כאשר עניאל מדבר על תרגול, הוא נותן דוגמאות מעולם האימון המוחי, החשיבה החיובית וה-CBT וגם טכניקות מדיטציה כמו יוגה ומיינדפולנס. "אבל גם כאשר נאמן את המוח לשליפה נכונה", הוא מסביר, "זה לא אומר שנמחק את המידע שנצבר בו, אלא נצליח לרווח את התדירות של שליפת המידע השלילי או להחליש את הדומיננטיות שלו, כך שלא נהיה לכודים בתוכו".
מפתחות לשינוי
השראת קשב
יש לשים לב לאן אני מקצה את הקשב שלי בזמן אמת, ואיך זה משרת את המטרות שאני רוצה להשיג בחיים. אימון המוח להקצות קשב באופן ממוקד מטרה זו החלטה הרת גורל ומשנה חיים.
שפה מייצרת מציאות
יש לשים לב באיזו שפה אני בוחר/ת לתאר סיטואציות בחיי: מצד אחד לתאר אותן באופן מהימן שלא סותר את המציאות, ומצד שני כזה שיסייע לנו ליצור מציאות אחרת כאשר החוויה קשה. למשל, במקום להגיד "אנחנו בקטסטרופה", לבחור לעשות שימוש בשפה מקדמת ולומר "המצב מאוד מאתגר".
גמישות מחשבתית
לנסות לגשת לאותו נושא מכמה זוויות שונות. כלומר פיתוח גמישות המחשבה על ידי יצירת אסוציאציות שונות לאותו נושא, בהבנה שיש יותר מאפשרות אחת לראות את מה שקרה לנו – ואנחנו בוחרים באפשרות המקדמת.
anat-le@yediot.co.il
