פַּעַם בְּיוֹם תַּבִּיטִי לָאֹפֶק
וּתְיַצְּבִי אֹפֶק בְּתוֹךְ עַצְמֵךְ.
אַתְּ מְבִינָה שֶׁאַתְּ מֻכְרָחָה
לִמְצֹא דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת לִנְשֹׁם.
כְּמוֹ שֶׁפַּעַם חַיּוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת
נִשְׁטְפוּ בְּמַיִם וְצִמְּחוּ זִימִים.
אִם אַתְּ עֲדַיִן בַּת אָדָם אַחַת
שֶׁהָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ שׁוֹמְעוֹת,
שֶׁהָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ עוֹד רוֹאוֹת,
שֶׁהַלֵּב שֶׁלָּהּ נוֹתַר אֵיבָר חַי
שֶׁמַּמְשִׁיךְ לְהַעֲבִיר אוֹתוֹת —
אַתְּ בֶּטַח מְבִינָה שֶׁזֶּה זְמַן
לְהַנְדָּסָה לְגַמְרֵי אַחֶרֶת.
זֶה זְמַן לְכֵלִים אֲחֵרִים —
לְבֹהַק חָדָשׁ מֵאֹפֶק אַחֵר.
בֹּקֶר נוֹסָף הִגִּיעַ וְהָעוֹלָם
שׁוֹקֵל עוֹד יוֹתֵר מֵאֶתְמוֹל.
אֲדוֹנֶיי הַהֶרֶס עוֹד רְעֵבִים,
עוֹד בּוֹעֲרִים, עוֹד פִּרְאִיִּים,
עוֹד אֲפֵלִים וּמְזִיזִים אוֹתָנוּ
עַל לוּחַ מִשְׂחָק צַר וְחָשׁוּךְ.
פַּעַם בְּיוֹם תַּבִּיטִי לָאֹפֶק
וּתְיַצְּבִי אֹפֶק בְּתוֹךְ עַצְמֵךְ.
אַתְּ מְבִינָה שֶׁאַתְּ מֻכְרָחָה
לִמְצֹא דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת לִנְשֹׁם.
