על מה שעשתה המלחמה לחברה בישראל מיותר להרחיב. גם הכדורגל הישראלי משלם את המחיר במטבע שלו. מכבי ת"א לא יכולה לארח בבלומפילד, אלא אם היא מוכנה להשאיר יותר מ-16 אלף מנויים בחוץ; מכבי חיפה יכולה לארח בסמי עופר, אבל בדלתיים סגורות. דרכן היחידה לשמור על נורמליות עוברת בהעתקת הפעילות לירושלים ולבאר-שבע. קבוצות קטנות יותר ניזוקו פחות, אך ניזוקו בכל זאת.
אומרים שאין טוב בלי רע. לא בטוח שגם אין רע בלי טוב, אבל לפחות דבר אחד קטנטן הרוויחה ליגת העל מהנסיבות המטורללות. צירוף נסיבות ייחודי - אילוצי המלחמה, משחקי הנבחרת שלא איפשרו לערוך את המשחק ביום שני, המחויבות למועצת ההימורים שדרשה את קיומו ביום נפרד מהמפגש בין בני סכנין למכבי ת"א - יצר סערה מושלמת שהובילה לכך שהפועל ירושלים ומכבי חיפה נפגשו בטדי בצהרי יום שישי, לעיני אלפי אוהדים שבימים אלו של הגבלות נדמו לרבבות.
בכך נבנתה מכונת זמן נוסטלגית מופלאה שהטיסה את הכדורגל הישראלי 30 שנה לאחור, לימים שבהם המשחקים כולם שוחקו בשעות הצהריים, וחלקם גם בימי שישי, משבצת שהשנים הפקיעו באופן בלעדי ותמוה לטובת הליגה הלאומית. אור היום יפה לכדורגל הישראלי, ימי שישי מתאימים לליגת העל. הם טובים למשפחות, יעיד גם המשחק שהתקיים שם כעבור 24 שעות בדיוק בין בית"ר ירושלים להפועל חיפה. הזמן עשה טוב לכדורגל הישראלי, ושאיפת הקדמה שלו הולידה גם דברים טובים כמו שפע השידורים הישירים והמהפכה הסטטיסטית. אם הוא ילמד לצפות אל העתיד היכן שצריך ולקרוץ אל העבר היכן שאפשר, הוא בכלל יהיה נהדר.
