דמוקרטיות כבר לא מתות בסתר או בגלוי. הן מתות עכשיו כי מישהו ניתק אותן מהחשמל, כלומר ביקש מהאלגוריתם להרוג אותן. לאילון מאסק, למשל, לא הייתה כנראה שום בעיה לשחק עם האלגוריתם של X, הרשת החברתית שבבעלותו, ולהטות אותה לפני הבחירות לטובת תוכן תומך טראמפ, בפרט שלו עצמו. כי מה בכלל הטעם ברשת חברתית אם אנחנו לא שולטים בה.
מחקר חדש שפורסם ב'אינדיפנדט' הבריטי מראה שהחל מהרגע שבו הודיע מאסק על תמיכתו בטראמפ, זכו הפוסטים הנלהבים שלו בנושא האיש והשיזוף לכמויות כפולות ומשולשות של צפייה ואנגייג'מנט - ולא במקרה; החוקרים מאמינים שמדובר בשינוי מכוון של האלגוריתם להעדפת תוכן פרו-טראמפי, ובואו, אין טעם להיראות מופתעים. הדבר הבערך ראשון שמאסק עשה אחרי שנכנס ל-X היה לשנות את האלגוריתם לטובתו שלו, כך שלא חשוב כמה חזק או משכנע יצעקו כל השאר - הקול שלו יישמע תמיד הכי חזק.
מצד אחד, יש משהו כובש בהתלהבויות של מאסק – החל מ'דיאבלו 4' ועד סגידתו לטראמפ – ומצד שני, יש משהו כובש פחות בחוסר התלהבותו הגמור מדמוקרטיה, משחק הוגן או כל קשקוש מיושן אחר. למעשה מאסק שונא דמוקרטיה או שוויון הזדמנויות; הם עוד עלולים למנוע ממנו לנצח, ומבחינתו ניצחון - ואם אפשר מלוכלך ותחת אש - הוא סיבת קיום יחידה.
האופן שבו הפכה X ל"ביתה של התעמולה הטראמפית", כפי שניסחה גיטה ג'והר, פרופ' מביה"ס לעסקים של אוניברסיטת קולומביה, הוא סוג של חתימת גולל על הפסאדה הכמו-דמוקרטית, כיכר-עירית, חוכמת-המונימית, שבשמה יצאו הרשתות החברתיות לדרך. במקום דמוקרטיה מוחלטת, קיבלתם אוטוקרטיה של איל תקשורת מזן חדש – מעין רופרט מרדוק על סטרואידים – שדעותיו לעולם חשובות ומשפיעות יותר, ואם לא, נהפוך אותן בכוח להיות, ומה שלא הולך בכוח, כידוע, הולך בעוד זימון דחוף של המתכנתים הבכירים לישיבת צעקות עד שהאלגוריתם ישונה בהתאם.
מאסק לא לבד, כמובן. בפייסבוק של צוקרברג האלגוריתמים אולי לא הותאמו לטובת מועמד פוליטי מסוים אלא לטובת הצפת שנאה ופחד – זה מייצר דבק חזק יותר, ולפיכך הכנסות שופעות יותר – אבל העיקרון זהה; האלגוריתם שלנו לא ברשותנו. הוא ברשותם. וזו לא דמוקרטיה, זו פלסטלינה. זה שלטון יחידים שטובתם לעולם אינה טובתי, ולעולם לא יעשו לי טובה. הרשת החברתית ככזו מתה; תחי הרשת הדיקטטורית. אולי באמת הגיע הזמן לחזור לקרוא.
