אלפים הגיעו אתמול לבית העלמין הצבאי בעפולה כדי לחלוק כבוד אחרון לסמ"ר גרי ללהרואיקימה זולת, לוחם חטיבת כפיר שנפל בקרב בג'באליה. עשרות זרים הונחו על חלקת הקבר הטרייה, שלושה מטחי כבוד נורו באוויר, והדמעות לא הפסיקו לזלוג.
"אני רוצה לספר על הבן שלי", אמר בדברי ההספד האב, דגן, "כשגרי היה בן שלוש וחצי עלינו ארצה. היינו במרכז קליטה בכרמיאל, עברנו לשדרות ומשם לעפולה. מאז שהיה קטן הוא היה ילד מיוחד. בגלל שהוא נולד בחודש ינואר, גרי החל את כיתה א' שנה מאוחר יותר. כשהתחילה המלחמה, אחותו הגדולה של גרי התגייסה למילואים. אני, כאבא, תמיד התפללתי לשלומם של חיילי צבא ההגנה לישראל. כשראיתי בחדשות בטלוויזיה חיילים צעירים שנפלו, חיילים טובי לב, השתתפתי בצערן של המשפחות, בכיתי יחד איתן. עכשיו זה התור שלנו. אנחנו בוכים על הבן שלנו".
האם, שקד, ספדה בבכי: "אלוהי השמיים והארץ, תודה שנתת לנו בן כזה, שאוהב את הארץ ואת העם. גרי, אהבנו אותך. אני מבקשת ממך, במקום שאתה נמצא, שתחזק את החיילים שלנו. אל תעזוב את החיילים שלנו ותהיה לצידם תמיד. אוהבת אותך, אמא".
"אתה בטוח צוחק עלינו עכשיו מלמעלה", נפרדה מגרי אחת מאחיותיו, "בטח אומר לעצמך, 'איזה מגזימים אתם'. אחי הקטן והרגיש, זה שתמיד נמצא שם בשביל כולם, רואה את האחר לפניו. אני מבטיחה לך שאני אשמור על המשפחה הקטנה שלנו. תודה על הזכות הגדולה להיות אחותך. אני אוהבת אותך כל כך ואני מצטערת שלא אמרתי לך את זה הרבה. אתה תהיה הפרח הכי יפה בגן עדן, כמו שהיית בעולם הזה".
גרי ז"ל נולד במדינת מיזוראם בצפון-מזרח הודו. הוא סיים את לימודיו בתיכון אורט בעפולה, והתגייס. אחותו הגדולה, תפארת, סיפרה כי הוא "שאף לשרת בסיירת חרוב. במהלך המסלול הייתה לו בעיה רפואית, אבל הוא התעקש להמשיך ולהיות לוחם, לא ויתר. נשארו לו רק עוד ארבעה חודשים עד השחרור, הצעתי לו שיחתום קבע, אבל הוא אמר שבלאו הכי יאריכו לו את השירות". האב, דגן, מספר כי "גרי חלם ללמוד את תחום הסייבר אחרי השחרור, רצה לעבוד בהייטק".
חוילי בן סימון, חברתו של גרי ז"ל, סיפרה: "הוא תיכנן לטוס לחו"ל אחרי השחרור ואני תיכננתי לבקש חופשה מהצבא כדי שנוכל לצאת לטייל יחד. גרי מאוד אהב את הצבא, היה פטריוט אמיתי. ביום ראשון דיברנו בפעם האחרונה. אמרתי לו שאני אוהבת אותו וביקשתי: 'תשמור על עצמך'. הוא ענה: 'אני אוהב אותך'. זה היה המשפט האחרון שאמר לי".
