כמה זמן עבר מהרגע שישראל כ"ץ קיבל בהכנעה, בתודה, ברגישות אך בנחישות את תפקיד שר הביטחון עד שהודיע לכולנו שניצחנו? 72 שעות. 72 שעות שבהן הספיק לעבור בעיון על המפות, לנתח את תמונת המצב, לאבחן את הממצאים, לבצע אנליזה ואינטגרציה של כל הנתונים, לסיים את הדיאגנוזה, לדלג על הפרוגנוזה, לשקלל, להוסיף ולהפחית את מה שצריך – ולהכריז שניצחנו. מה ניצחנו? הכרענו, הבסנו, הכנענו את חיזבאללה.
"המכות שהנחתנו על לבנון", הוא אמר בצהרי יום ראשון, בעוד השמש מאירה על ראשינו, וההבטחה לגשם לא הגיעה עד לירושלים, "עוד יילמדו. ועכשיו", הבהיר שר הצבאות, "תפקידנו לממש את הפירות של הניצחון". יכול היה לומר פירות הניצחון, בסמיכות, אבל בחר להאריך ולהדגיש את ה"א הידיעה. ועוד הוסיף, בצנעה יש לומר, ש"הכרענו את חמאס ארגונית וצבאית, אך זה", המתיק סוד, "לדיון אחר". למחרת עפו על הצפון איזה 200 מטחים ששיגרו המנוצחים, פצעו חמישה אנשים וזרעו הרס כבד.
בתים קרסו ומכוניות עלו באש. אחר כך התגברו המטחים, המובסים לא ויתרו, ובין לבין נשבר לנו הלב לשמוע שעוד חמישה חיילים ושני אזרחים נהרגו. ותושבי הצפון, אלו שמרוחקים מהגבול, שלא פונו, עברו לחיות בתוך הממ"ד. מחשבים עשר פעמים, אם לא מאה, מתי ולאן ייצאו, וממפים את מקומות המסתור בדרך למכולת. ככה נראה הניצחון על פי ישראל-ניצחנו-כ"ץ, דקה וחצי אחרי שעלה לקומה ה-14 בקריה.
ומה שלא ברור זה אילו הנחיות בדיוק יוריד על ראשי הצבא אחרי שאלו ממילא כבר ניצחו את חיזבאללה, וכמו שאמר, גם את חמאס. מה שעוד לא ברור זה מה בדיוק ילמדו הלוחמים במקומותינו, ויילמד במכללות לביטחון לאומי בעולם, כמה יפה לה השתיקה? או שעדיף היה ששר ביטחון נכנס ילמד משהו בעצמו קודם שהוא מתרברב לתוך המיקרופון, קודם שהוא מחזיר אותנו, שלא בטובתנו, בטח שלא באשמתנו, ל-6 באוקטובר? אגב, הוא לא היה צריך בשביל זה לחפור באנציקלופדיה העברית, אם נשאר לו כרך או שניים בספרייה, די ללכת לדוח וינוגרד לפרק שבו נשאל אהוד אולמרט על נאום הניצחון שלו במלחמת לבנון השנייה, לקרוא את תשובתו "יש דברים שאומרים כי צריך לומר", ולהבין מה לא אומרים.
"החייל הבריטי", כתב ג'ורג' ברנרד שו, "מסוגל לעמוד בפני כל דבר לבד ממשרד המלחמה הבריטי". ואי-אפשר לנסח את זה טוב יותר בישראל, נובמבר 2024, עם חילופי הראשים במשרד המלחמה שלנו.
וכך, אם לסכם, החיים בצפון הם כבר לא בלתי סבירים. מטחים בלתי פוסקים שכבר מזמן עוברים מעל מטולה וקריית-שמונה ונוחתים בנהריה, בעכו, בקריות, וזולגים גם למרכז, הופכים אותם לבלתי נסבלים.
כך לא נראה ניצחון. התמונה, ככל הנראה, תשתנה רק אם וכאשר תבשיל ההסדרה שמדברים עליה כבר מספר שבועות, וכנראה גם פועלים כדי לקדם אותה. כך בצפון וכך גם בדרום. אז נכון, הראשים שהתחלפו במשרד הביטחון ובמשרד החוץ, כ"ץ במקום גלנט, סער במקום כ"ץ, במשחק כיסאות הזוי בעיצומה של המלחמה, לא ממש מבשרים ימים טובים מאלה, ויפה היה עושה השר הנכנס אם לא היה מדקלם כמו תוכי את ראש הממשלה ומבטיח לחסל את התוקפנות האיראנית, להתיז את חמאס מעזה, ולייצר מציאות חדשה בלבנון. יכול היה, כמו שר החוץ הנכנס, לבחור לעצמו משהו מספרות ילדים נבחרת.
אם סער, שר חינוך בעברו, בחר בטוב טעם מעורר השתאות לצטט, עם כניסתו לתפקיד, את האריה מופאסה האומר לבנו סימבה: "זכור מי אתה", כ"ץ יכול היה ללכת על נרניה. גם שם יש אריה ויש מכשפה ושלג נצחי, אבל בסוף הטובים מנצחים והשמש שבה לזרוח. הכל עדיף על ניצחנו. בטח במצב ששעתיים אחר כך חיזבאללה מציע פרשנות משלו למושג.
החיים בצפון הם כבר לא בלתי סבירים. מטחים בלתי פוסקים שכבר מזמן עוברים מעל מטולה וקריית-שמונה וזולגים גם למרכז, הופכים אותם לבלתי נסבלים. כך לא נראה ניצחון
