לפני כמה שבועות פגשתי לראיון את עמרי רוזנבליט, קצין סיירת צנחנים שנפצע קשה מאוד לאחר שנכנס עם חייליו לטהר מבנה בחאן־יונס. מטען שהתפוצץ גרם לבית לקרוס על הלוחמים, ועמרי, שאיבד את רגלו וכמעט נהרג, ספג פגיעות משמעותיות גם בפניו, בעיקר בארובת העין שהתרסקה לחלוטין. "אבל הפנים שלך נראים מושלמים", אמרתי לעמרי כשנפגשנו, והוא חייך והפנה אותי לד"ר אילת פריאל מהמרכז הרפואי שיבא, שאחראית על הפלא.
כבר בתחילת השיחה, מסכימה ד"ר פריאל שאנחנו משוחחות על מה שעד לפני זמן לא רב נחשב כמדע בדיוני: שימוש בהדפסה תלת־ממדית לשחזור פניהם היפות של לוחמי צה"ל. ולא סתם לשחזר, אלא בתפירה אישית –custom made. "עד לא מזמן, ניתחנו פגיעות כאלה בצורה אחרת לגמרי", היא מספרת, "היום, בזכות הטכנולוגיה החדשה, היכולת שלנו למקסם את התוצאות היא מדהימה. במקום לקחת שתל מהמדף ולהתאים אותו לאזור של החסר או השבר, אנחנו מדפיסים את השתל בשיבא. במקרה של עמרי, ההדפסה הייתה של ארובת העין ועצם הלחי המעורבת".
את ניתוח ההשתלה היא ביצעה יחד עם ד"ר טל יופה, מומחה פה ולסת. את השתל ייצרה לימור חביב, מעצבת תעשייתית שעובדת ביחידת התלת־ממד של בית החולים.
"עמרי הגיע אלינו עם ארובת עין ועצם לחי שבורות בשבר מורכב", מסבירה ד"ר פריאל, "כשיש פציעת הדף, רצפת ארובת העין הדקה נשברת בדרך כלל ראשונה. זאת כדי שהעין לא תיפגע ותוכל להתרווח לתוך הארובה. זה סוג של מנגנון הגנה שנועד להגן על העין. וכשרצפת ארובת העין נשברת, אנחנו יודעים לתקן אותה".
מצליחים להשיג סימטריה עם העין הנגדית?
"מבחינה גרמית, כלומר מבחינת העצמות, מתקבלת סימטריה, שגם אם אינה מושלמת היא הקרובה ביותר למה שהיה טרם הטראומה. יש גם מקרים שבהם אין לנו דרך להסתמך על הצד השני של הפנים, כי גם הוא נפגע. בשבוע הקרוב אנחנו צפויים לנתח לוחם ששבר את שתי ארובות העיניים בלחימה. במקרה כזה אנחנו משחזרים אותן מאפס, לפי הידע שלנו איך ארובת עין אמורה להיראות. קודם כל, לימור מכינה במחשב דגם תלת־ממד של הגולגולת של הלוחם לפי הסי־טי שלו, ואז מעצבת את ההשלמה של החלק החסר. כשזה נראה לנו מוצלח בהדמיה, מדפיסים את החלקים שנועדו להשלים את ארובות העין, ואת ההדפסות הללו אנחנו, המנתחים, שותלים בפנים. למעשה, אנחנו מלבישים על עצם הלחי את החלק החסר, מתקנים את השבר ברצפה, ואז מניחים בחזרה את הרקמות – והכל בעבודת צוות", היא מספרת, ואני חושבת כמה מזל יש לנו וללוחמים שהרפואה הגיעה לשלב כל כך מתקדם.
כדי לשמור על העיניים באותו מישור ולמנוע מצב שבו רואים כפול, חייבים שתהיה תמיכה לגלגל העין. לאחר פציעה מסוג זה אפשר להשיג את התמיכה הזו רק באמצעים מלאכותיים, כפי שקורה בניתוחים הללו. "אנחנו יוצרים ממש 'מדף' שיושב בתוך ארובת העין כתחליף לרצפה", היא מסבירה.
ד"ר פריאל חוזרת לאחור, אל ימי ההתמחות שלה בתחום הזה בארצות־הברית, אז היה נהוג להשתמש בשתלים מוכנים שהמתינו על המדף, והיו בעלי צורה ועובי מוכתבים. "בשלב הבא הוקמה חברה אמריקאית שהתחילה להציע שתלים custom made, שמתאימים אותם ללקוח הספציפי", היא מספרת, "הם סופקו לנו על ידי חברה ישראלית, וזה לקח הרבה זמן כי היינו עושים למטופל סי־טי, שולחים אותו לארצות־הברית, שם הכינו את השתל ושלחו אותו חזרה אלינו. התהליך הזה היה יכול לקחת גם יותר מחודש, ולפעמים זה הרע את המצב כי ככל שמשחזרים את רצפת הארובה מהר יותר, כך ההצלחה גדולה יותר. היום, כשמגיע אלינו לוחם עם שבר כזה, כל הסיפור לוקח ארבעה ימים. זה משמח אותנו כי הלוחמים האהובים שלנו הם בבת עינינו, תרתי משמע. אנחנו עושים הכל כדי שהשיקום שלהם יהיה מוצלח, והמהירות היא לגמרי חלק מזה".
האתגר של טיפול בלוחמים צעירים, מסתבר, הוא המסובך ביותר. "כשמגיע אליי אדם מבוגר שמעד באמצע הלילה על השידה בחדר ודרוש לו תיקון של ארובת העין, אנחנו יכולים לתקן לו עם שתל מהמדף – כי תוצאות השחזור במקרים כאלה טובות מאוד וקל יותר להכניס שתל כזה", מסבירה ד"ר פריאל, "כשאנחנו מטפלים בחבר'ה הצעירים צריך שתל מיוחד וגם החתכים שלנו צריכים להיות מדויקים, כי העור שלהם חלק ומתוח. לעומת זאת, אצל המבוגרים אנחנו יכולים להיעזר בקמטים ולהחביא בהם את הצלקות". היא מציינת עוד עובדה כואבת: מתברר שלצד הלוחמים שנפגעים בארובת העין כתוצאה מפיצוצים והדף, מטפלים בשיבא בשנה הזו גם בניצולי פסטיבל נובה שנפגעו בארובת העין מירי או חבלות קהות ועברו ניתוחי שחזור.
"עבורי ככירורגית זה פלא", מודה ד"ר פריאל ולא מצליחה לכבוש את הרעד בקולה, גם כשהיא מציינת שלמרבה הצער הצורך בשיקום הזה העמיק עשרת מונים בעקבות המלחמה, "העובדה שאנחנו עושים הכל בתוך בית החולים, 'אין האוס', מאפשרת לנו לפשט את התהליך ולתת לנפגעים טיפול כמה שיותר מהיר. כשאנחנו מקבלים לוחם לשחזור ארובת העין הוא לרוב סובל מסוגים שונים של פציעות, ויש לערוך תעדוף של הטיפול. אנחנו על זמן שאול וצריכים לנתח מהר כדי שהניתוח יצליח. זה מוכח מחקרית שככל שעושים אותו יותר מוקדם, היכולת שלנו להזיז רקמות, לסלק שברים ולעשות ניתוח אופטימלי גבוהה יותר. ומה שהכי יפה הוא העובדה שאנחנו עובדים יחד, לפעמים שלוש־ארבע מחלקות, תחת קורת גג אחת. זו תחושה מדהימה שאנחנו יכולים לעזור לחיילים האלה וזה מאוד מחזק אותי, כי אני לצערי לא יודעת להילחם. אני יכולה לעשות רק את מה שאני יודעת, ולעזור להם בדרכי".
anat-le@yediot.co.il
