בכל פעם שצופיה אביטן (52) הייתה שומעת על תאונת אופנוע, היא הייתה מיד מתקשרת לבנה, הראפר נועם (נומי) כהן ז"ל. כך קרה גם ביום המקולל שבו נבואות ליבה של האם התגשמו.
זה היה ביום שישי, 1 באוקטובר 2021. "כמה ימים לפני שנועם היה אמור להופיע את ההופעה הראשונה שלו במועדון כולי עלמא בתל-אביב, הוא נסע על האופנוע על כביש 4 דרום בדרך מהעבודה, סטה שמאלה, נתקע בשפת המדרכה, עף ונהרג במקום.
״ידעתי הרבה לפני שהמשטרה הגיעה. קפצה לי התראה ב-ynet שבה נכתב 'רוכב אופנוע כבן 30 נהרג בכביש 4, ליד מחלף גבעת שמואל', והבנתי ישר שזה הוא", מספרת אביטן. "בכל פעם שהיה קורה דבר כזה הייתי מתקשרת ישר, והוא היה אומר בכעס: ׳הכל בסדר, אני לא הרוכב היחיד׳. הפעם התקשרתי והוא לא ענה לי, התקשרתי שוב והוא עוד פעם לא ענה. אמרתי, אולי הוא באולפן, אבל את חיה בסרט. המשכתי לחפש ברשתות ואז ראיתי תמונה. קראתי לבן השני שלי, מור, שהיה אז בן 21, ממש אחרי שחרור מהצבא. אמרתי לו: ׳זה האופנוע של נועם'".
לדברי אביטן, תושבת באר-שבע, נועם נסע על השול השמאלי - מנהג שאינו חוקי, אך בכל זאת נפוץ מאוד בקרב רוכבי אופנוע בארץ. כשראה שהמדרכה שצמודה לשול מתרחבת בפתאומיות, ניסה לחזור לתוך הנתיב ושם ככל הנראה איבד שליטה, פגע במדרכה, עף על מעקה הבטיחות - אשר במקומות רבים בארץ מורכב מעמודי ברזל חדים, בולטים ומסוכנים במיוחד לרוכבי אופנוע - והתרסק על הכביש.
״זה ילד שכל החיים הייתי חרדה לו״, מספרת האם השכולה. ״מגיל 16 הוא היה על אופנוע והיו לו הרבה התנסויות עם הכביש, אם זו נהיגה במהירות, אם זו תאונה שקרתה לא פעם ולא פעמיים, תמיד פחדתי מהנורא מכל. בדיעבד, הצלחתי להחדיר את החרדה שלי גם לבן הקטן, שמסתבר שגם הוא היה מחייג אליו בלילות ואומר לו ׳תגיד לי שאתה בסדר׳. כמה פחדתי מזה, וכמה התחננתי והוצאתי את נשמתי. זה לא עזר לי. היה לו אופי עקשן".
"לומדים לתחמן, לא לנהוג"
צופיה אביטן היא אחת מאותם אנשים שחרב עליהם עולמם בשל הקטל בדרכים. ב-12 החודשים האחרונים נהרגו 425 בני אדם בתאונות דרכים, ומתחילת שנת 2024 איבדו את חייהם 381 בני אדם - משמעותית יותר מכל שנת 2023, שבה נהרגו 361. מדובר בעלייה חדה של כ-20 אחוז במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, ובמה שמסתמן ככישלון המהדהד ביותר של משרד התחבורה - בדרך לשנה המדממת ביותר בשני העשורים האחרונים. ומאחורי המספרים הללו, יש חיים שלמים שנהרסו.
״כשנועם נהרג, והבנתי שזו תאונה עצמית, אמרתי לעצמי שאני שמחה שזו הייתה תאונה עצמית כי אני לא צריכה להאשים אף אחד, רק אותו. לימים אני מבינה שיש עוד הרבה דברים, בראשם תרבות הנהיגה בארץ והתשתיות. אבל, כשהילד שלי עלה לראשונה על הכביש, בגיל 17-16, המדינה המטורפת שלנו לא שאלה אותי. היא פשוט נתנה לו לעלות על כלי הרצח הזה. בגיל 18 הוא כבר יכול היה להוציא רישיון על אופנוע כבד".
לאביטן יש ביקורת קשה על הדרך שבה נערים לומדים נהיגה בארץ, לפני שהם עולים אל הכביש לבדם. "לא מלמדים אותם את מהות הנהיגה, מלמדים אותם להוציא רישיון, איך ׳לתחמן׳ את הבודק ומה עושים בשביל לעבור", אמרה. "אף אחד לא מדבר איתם על איך נחלצים ממצבים מסוכנים, איפה תרבות הנהיגה, איפה הסבלנות והסובלנות. זה תקף לכל הנהגים - לא רק לרוכבי אופנוע".
ואכן, התמונה העגומה ניכרת במיוחד כאשר מסתכלים על נתוני ההרוגים בתאונות של רוכבי האופנועים והקטנועים. 84 בני אדם נהרגו בתאונות אופנוע וקטנוע מתחילת שנת 2024, זינוק של לא פחות מ-24% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. ההרוגים בתאונות אופנוע וקטנוע מהווים כ-22% מכלל ההרוגים בתאונות הדרכים השנה, כאשר כ-40% מתוכם הם רוכבים צעירים במיוחד עד גיל 24 ועוד כ-33% מהם בני 34-25 בלבד. שיעור הרוכבים ההרוגים מעל גיל 35 עומד על כרבע מכלל הרוכבים שנהרגו, והוא יורד בצורה משמעותית ככל שגיל הרוכב עולה.
כאב הוא כאב
ובהתאם לסטטיסטיקה המחרידה, גם נועם היה רק בן 29 כאשר איבד את חייו בתאונה הנוראית. אמו וחבריו למקצוע, בהם מוזיקאים ידועים מאוד כמו רביד פלוטניק, סטטיק, לוקץ׳ ורבים נוספים, סיפרו על בחור צעיר, מלא כישרון, פוטנציאל וחלומות ענקיים. "הילד שלי היה ילד חולם", אמרה האם. "הוא השאיר צוואה כתובה רשמית - את השיר האחרון שהוא כתב, שנקרא ׳הנוף משתנה׳, שבשורה האחרונה שלו כתב: 'אין שום סיכוי, אבל אם אמות - יזכרו את השם'. וזה מה שהבטחתי שאני אעשה כל החיים שלי. אעשה הכל כדי שיזכרו את השם".
ואכן, בהתאם לצוואה של נועם, אביטן סגרה את העסק הפרטי שלה לאחר התאונה וכיום היא מקדישה את מרבית זמנה להעלאת מודעות ולמאבק בתאונות הדרכים, בין היתר באמצעות הרצאות שהיא נותנת בהתנדבות מלאה. ״אני רואה את כמות תאונות הדרכים שקרתה השנה וזה פשוט מפחיד לנסוע על הכביש, לא משנה אם אתה ברכב, על קורקינט או במשאית״, אמרה. ״בהרבה מקומות זה בגלל תשתיות והיעדר אכיפה, אבל בראש ובראשונה זו תרבות הנהיגה. אם ילמדו את הילדים כבר בבתי הספר היסודיים איך לנהוג, ולא רק מה לעשות כדי לעבור טסט, החיים ייראו אחרת. הרבה לפני מתמטיקה ואנגלית - במקום טיול שנתי, שייקחו אותם לביקור בבית לוינשטיין, שיפגישו אותם עם משפחות שכולות ושיראו עם מה אנחנו מתמודדים.
״יש פה מלחמה סמויה שלא מדברים עליה כמו שמדברים על המלחמה בעזה, ואם היו מקדישים לה עשירית ממה שמקדישים למלחמה בעזה, החיים שלנו היו נראים אחרת", הוסיפה. "אלו קרוב ל-400 משפחות שנהרסו בתאונות דרכים רק ב-2024, במלחמה שלא מדברים עליה כל יום, שלא מקדישים לה בחדשות מספיק זמן, שלא עושים עליה תוכניות.
“אנחנו חווים את אותו הכאב. בסוף, לאמא לא מעניין אם הבן שלה מת גיבור. בשביל המדינה הוא חייל, סמ״ר או קצין, אבל בשביל אמא שלו הוא המלאך הפרטי שלה וצריך להקדיש לזה בדיוק כמו שמקדישים למלחמה - בטלוויזיה, בכנסת ובהפגנות".
"במקום טיול שנתי, צריך לקחת תלמידים לביקור בבית לוינשטיין, להפגיש אותם עם משפחות שכולות, שיראו עם מה אנחנו מתמודדים"
