יותר משנה אחרי תחילת המלחמה בעזה ובלבנון ניתן לומר כי למרות ההישגים הצבאיים המרשימים, ישראל מתקשה להשיג את מטרות המלחמה. הסיבה העיקרית לכך היא אימוץ האמונה כי "רק לחץ צבאי יביא ל..."
מאז תום מלחמת העולם השנייה ברור כי לחץ צבאי הוא לכל היותר אחד המאמצים החשובים, אך לא יחיד. לחץ מדיני חשוב בהרבה. לפני 19 שנה נרצח בביירות ראש הממשלה רפיק חרירי. נשיא צרפת שיראק אירגן קואליציה בינלאומית שדרשה מסוריה להסיג את כל כוחותיה מלבנון. באותה עת סוריה שלטה בלבנון בעזרת שלוש דיביזיות שהחזיקה במדינה השכנה. היו שטענו כי אסד לא יוותר על הנכס החשוב שנקרא לבנון, והנה, תוך זמן קצר הוא נכנע והוציא מלבנון את כל כוחותיו בלי שקיבל דבר בתמורה.
כבר לפני שנה הייתה ישראל צריכה להסביר לכל העולם את הדבר הבא: איראן המציאה סוג חדש של קולוניאליזם. אין צורך לכבוש מדינות בכדי לשלוט בהן; מספיק להקים מיליציה פרו-איראנית שתפעל במדינה האחרת ותכרסם לחלוטין את ריבונותה. איראן הצליחה לחלוטין בלבנון ובאופן חלקי בעיראק, סוריה ותימן. מגמה זו של איראן סותרת את הסדר העולמי כפי שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה, לפיו ישנן מדינות לאום להן יש מונופול על הכוח הצבאי הנמצא בשטחן. פירוק חיזבאללה לפי החלטת או"ם 1559 איננו רק אינטרס ישראלי וגם לא רק אינטרס לבנוני, זהו אינטרס בינלאומי ממדרגה ראשונה. ההזדמנות להתחיל ו"לקפל" את האימפריאליזם האיראני אחורה הוא עכשיו, ב-2024. ישראל כבר עשתה חצי עבודה, חיזבאללה נחלש צבאית ופוליטית ואיראן פגיעה ומורתעת. אך ישראל לא קיימה מערכה מדינית ברוח זאת. שר החוץ הישראלי אמור היה בשנה החולפת לעבור מבירה לבירה עם מסר זה.
המצב בעזה לא שונה. אנחנו מנהלים מערכה צבאית שפוגעת ביכולות חמאס אבל לא יוצרת שום לחץ אמיתי על ההנהגה שלו, שכן כל עוד האספקה לעזה מובטחת וכל עוד חמאס שולט בה הוא יכול גם לשלוט פוליטית בעזה וגם להתמודד עם הלחץ. במצב שנוצר, עדיף לישראל לסיים את המלחמה בעזה תמורת החזרת כל החטופים במהלך אחד. אך מה עושים אם עסקה כזו בלתי אפשרית? ובכן, כבר לפני שנה השלים צה"ל את הכיתור של צפון הרצועה, ממסדרון נצרים וצפונה. מה שנכון היה לעשות כבר אז ואפילו עכשיו זה להפוך את הכיתור למצור על שטח זה, שטח המהווה כשליש משטח הרצועה. כל מה שנדרש הוא לעשות שתי פעולות פשוטות: להודיע לאזרחים באזור זה כי עליהם לצאת ממנו דרומה תוך שבוע. היציאה תיעשה דרך מסדרונות פתוחים, אשר ימשיכו להיות פתוחים גם אחרי שבוע, אבל בתום השבוע תפסיק ישראל לאפשר הגעת אספקה לאזור. אלפי לוחמי חמאס ייאלצו אז להחליט בין כניעה לבין מוות ברעב וצמא.
זו הדרך היעילה והחסכונית ביותר להשתלט על שליש משטח הרצועה. כיבוש השטח מהווה מנוף אמיתי, שכן ניתן אז להעביר לחמאס את המסר כי אם יהיו להם אפס חטופים בחיים אזי ישראל לעולם לא תחזיר את השטח. עזה תצטמצם בפועל לשני שליש משטחה. אובדן אדמה, בניגוד לאובדן חיים, משפיע על מנהיגים ערבים.
מדוע מהלך נכון זה לא קורה? פשוט מאוד, כי גם הפוליטיקאים וגם ראשי הצבא ממשיכים להאמין בסיסמה לפיה רק לחץ צבאי יביא להשגת מטרות המלחמה. חבל שלא למדנו מסאדאת איך מנהלים אסטרטגיה. ב-1973 הוא רצה להחזיר את כל סיני למצרים. הוא פתח במלחמה וכבש בפועל כחמישה אחוזים משטח סיני, אבל הוא ידע איך לשלב מהלך מדיני עוקב לשלב הצבאי, והסוף ידוע. כל שטח סיני הוא בריבונות מצרית.
