העומק והרוחב של ניצחון דונלד טראמפ ומפלגתו הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ולקונגרס הדהימו את דעת הקהל הדמוקרטית, הליברלית וזו המכנה את עצמה פרוגרסיבית. הנימה השולטת בניתוחים ובפרשנויות של דובריה, מפרופסורים עד פעילים: ציבורי הבוחרים המסורתיים נטשו אותנו מפני שלא הלכנו מספיק שמאלה. רק מה? המוני העובדים בשכר נמוך, יוצאי אמריקה הלטינית וגברים אפרו-אמריקאים, שאכן נתנו הפעם את קולם לטראמפ, הלכו חזק מאוד ימינה אחרי האיש הגס והבוטה טראמפ. דווקא השמאליות, קל וחומר השמאלנות, של המפלגה הדמוקרטית גרמה לשינוי. היא ולא ״חרדת התעסוקה״ כביכול, שלא קיימת במציאות כלכלית אמריקאית של מחסור בידיים עובדות ושכר ריאלי עולה.
לא פחות מהניתוח השגוי הזה מדאיגה ההתייחסות המזלזלת והמגחכת של הממסד הליברלי להודעות טראמפ על האנשים שהוא מתכוון למנות למשרות הכי בכירות בממשלו העתידי. שתי תכונות מאפיינות אותם: נאמנות אישית עיוורת ונכונות לבצע בפועל את המהפך הטוטאלי שאותו הוא התחייב לחולל בחיי אמריקה. ובמהפך מדובר, לא בשינוי דגשים. הליברלים לא תופסים, או לא מוכנים לתפוס, שהנשיא הנבחר דונלד טראמפ רוצה להפוך מן היסוד את מהותה של המדינה האמריקאית בתחומי החברה, הכלכלה, התרבות, ההשכלה, המשפט, ביטחון הפנים והחוץ ואורח החיים. מהלך היסטורי שבנימין נתניהו לא הצליח עד כה לעשות בישראל.
עד כה; עכשיו, אחרי ההישג הפנומנלי של טראמפ, הקלפים שבידי נתניהו חולקו מחדש. עם גיבוי מלא ודחיפה תומכת של הממשל הסופר-שמרני הצפוי בוושינגטון, ביבי ירצה בשנתיים הקרובות להיות ראש ממשלת המהפך הישראלי החדש. מהפך שהוא מקווה להוביל בצל המשפטים שלו ובחסות המלחמה המתמשכת והשלכותיה. המהפך מתוכנן לכלול, הוא מתוודה בחוגים סגורים, החלת ריבונות ישראלית על חלקים ניכרים משטחי יו”ש, שימור השליטה המלאה של צה"ל מקו ליטאני בלבנון עד קו פילדלפי בעזה, השלמת המהפכה המשפטית, טיהור מערכות הביטחון מבעלי דעות עצמאיות, שליטה באמצעי התקשורת, הכפפת המשטרה לשר המשטרה, ביסוס חוקי של האוטונומיה החרדית, ועוד כהנה וכהנה.
מה סיכויו? לא רעים. האופוזיציה בכנסת לא תוכל, להערכתי, לסכל את מימוש חלומותיו אלו של נתניהו, אמריקה של טראמפ תמחא לו כפיים והציבור בארץ עייף מכדי להרים את נס המרי. במיוחד בתקופת מלחמות, כשמדי יום סופרים את הנופלים ונפרדים מהחטופים. האופציה המעשית היחידה לעצור את הטראמפיזציה המלאה של ישראל עוברת לכן דרך המשפטים של ביבי. מקורביו מספרים שהוא מפחד פחד נורא מפסקי הדין במשפטיו ולמען סגירתם מוכן לשלם כל מחיר. זו נקודת מוצא שמאפשרת את האופציה הבאה: חתימה על עסקת טיעון שבה יבוטלו האישומים נגד נתניהו בכל העבירות שיש עימן קלון ובתמורה יסכים לפרוש מיד מחיים מפלגתיים לתקופה של שש-שבע שנים.
צעד חריג, אבל יש לכמותו תקדימים בארצות מערביות המקפידות על שלטון החוק לפחות כמונו. מה גם שביבי אינו טראמפ; הוא מחזיק בהגה המדינה, בהפסקות, כעשרים שנה. לנוכח מחדליו הבולטים בשנים האחרונות וחזונות המהפך שלו, המשך כהונתו מסכן את הדמוקרטיה הישראלית ועלול להעמיד בספק את הפרויקט הציוני כולו. בנסיבות אלו אין מנוס מעסקת טיעון מסוג ״זיכוי תמורת פרישה״. היא מתבקשת עכשיו. לא רק לעם בישראל, גם לימין הישראלי מגיעה הנהגה חדשה.
הליברלים באמריקה לא תופסים שהנשיא הנבחר מתכוון להפוך מן היסוד את מהותה של המדינה - מהלך היסטורי שבנימין נתניהו עדיין פועל ליישומו כאן
