המדינה הגישה אתמול הצהרת תובע, שמשמעותה הגשת כתבי אישום חמורים בפרשה. ביטוי לחומרה הזו נתן בשעת לילה מאוחרת שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, שנוהג תמיד בזהירות יתר בכל הנוגע לזכויות עצורים ונחקרים - והורה לכנס ישיבה לילית כדי לדון בערעור המדינה על החלטות בית המשפט השלום והמחוזי לשחרר את פלדשטיין והנגד למעצר בית.
זו לא הפעם הראשונה שבה נתקל אלרון בפרשיות הקשורות בלשכת רה”מ. מול קולות אחידים של עשרה שופטים, ובקשר לכמה מעוזריו של נתניהו, יצא בזמנו אלרון חוצץ נגד החדירה הבלתי חוקית של המשטרה לטלפונים שלהם ללא צו וללא סמכות - למרות הרגישות הפוליטית האדירה של המקרה ההוא, ובלי קשר לגינוי החריף לקמפיין שניהלו השלושה כדי לערער את אמון הציבור בצדק שנעשה ונראה במשפט נתניהו. ההחלטה ההיא שימשה קרדום לחפור בו בידי מתנגדיו של אלרון לטעון כאילו הוא משרת צד פוליטי, בדיוק את זה שתומך בו עכשיו במועמדות שהגיש לנשיאות העליון.
לו מנחם בגין היה עדיין בחיים הוא בוודאי היה אומר על החלטה כמו זו שהתקבלה בלילה ש”יש שופטים בירושלים” והם שופטים רק לפי האופן בו הם קוראים את החוק. אלרון כתב דברים נכוחים, שהדבר האחרון שהם משרתים הוא את לשכת רה”מ והעומד בראשה. "החומר החסוי שהוצג לעיוני הוא שמבהיר את החשש הנובע משחרור המשיבים ממעצר, גם לזמן קצר ביותר", כתב וציין כי המידע שהובא בפניו "היה מלווה בפרטים קונקרטיים המקנים נופך משמעות לחששות". אלרון למעשה רומז כי מהחומר המודיעיני עלתה סכנה ברורה כי לו השניים ישוחררו ממעצר, גם בתנאים המגבילים המחמירים ביותר, ייגרם נזק נוסף לביטחון המדינה.
