עדן חסון עשה הכל נכון: היציאה המתוזמנת מהארון בעמוד האינסטגרם שלו, השיר שנלווה אליה והשליטה הברורה במסר. בלי ראיונות בומבסטיים, בלי להימרח על שערי עיתונים שאולי היו מוציאים דברים מהקשרים ובעיקר בדרך שלו. צעד מהונדס, מדוקדק, ממש כפי שעשתה שרית חדד כשחשפה את הזוגיות שלה עם תמר יהלומי ב'אהבה כמו שלנו'. בשני המקרים שום גבות לא הורמו, ודאי מצד מי שמעורבב בתעשייה.
מי שחושב שעכשיו ישרפו כרטיסים ברחובות או שהרשתות החברתיות יבערו משנאה, חי בחושך. מי ששנא הומואים לפני ימשיך לשנוא גם אחרי, ומי שלא מזיז לו לשמוע מוזיקה מזרחית או אחרת בלי לתהות על הנטיות המיניות של האמנים, ימשיך לעשות זאת גם כעת, כשהוא יודע שלזמר האהוב עליו יש זוגיות עם גבר.
החיבור של המזרחית עם להט"ב לא התחיל ביציאה של שרית חדד מהארון. שיתופי הפעולה ארוכי השנים עם הקהילה ברורים וידועים, וריככו את הפוביה של שני הצדדים. זמרים כמו עומר אדם יצרו המנונים למצעדי הגאווה ('תל-אביב יא חביבי'), אחרים כמו זהבה בן ('אליי') ואיל גולן ('לא מבינה עברית') חברו לעופר ניסים ונוספים, כמו ספיר סבן וליאור נרקיס, לליין 'אריסה'. זמרות חפלה ומועדונים מובילות כמו נטלי פרץ, רויטל נחמני ונזי שקורי מנהלות זוגיות נשית גלויה, שלא מונעת אפילו מהקהל הקשה ביותר להזמין אותן להופעות. עופר לוי הגדול כבר לא חושש להקליט דואט עם בת אחותו, ליהי טולדנו, לסבית מוצהרת, ואפילו תמיר גל לא חושש לדבר על ילדיו שיצאו מהארון.
כל אלה מכינים את הקרקע לכל זמר או זמרת לחיות בשלום עם הנטיות שלהם, להיות עצמם, לדעת שהם יכולים לצאת מהארון ושום דבר לא יפגע בהם. אבל דומה שמשהו שם עדיין חסום ולאו דווקא אצל הקהל, אלא יותר אצל זמרים ומנהלים, שחלקם עדיין חיים בתפיסות מיושנות שלפיהן הומו היא מילת גנאי ולסבית זו קללה. "הפחידו אותי שהכל ייעלם, אם רק תעז להיות אתה", שר חסון בגילוי לב וחוזר על הטענה של שרית חדד לאיחור האופנתי ביציאה שלה מהארון, רק בשביל לגלות שרגע אחרי החשיפה המרעישה של חייו כולם עברו לדברים החשובים באמת: לספור לו לייקים ולאחל לו בהצלחה עם בן הזוג יותם גבריאל. שגרה.
שחר אמאנו
