1.
ההיסטוריה תשפוט. ככה אומרים. מאז 7 באוקטובר אומרים. בעיקר כמוצא אחרון, כשלמציאות אין פתרון. כשניצבים ללא מילים מול מנהיגות חסרת מצפן שמעשיה גובים את חיי אזרחיה. ברגעים הללו נתלים בהיסטוריה. שחוכמת הבדיעבד שלה תדע לעשות צדק מתישהו.
2.
אנחנו לא יודעים מתי המתישהו הזה יגיע. אחת החזיתות של נתניהו כרגע היא למען דחייתה של ההיסטוריה. היא לא באה לו טוב. אנחנו, עתידנו לפנינו. אבל הוא, מה מחכה לו אי שם בהיסטוריה? בירור מעשיו ומחדליו, משפט פלילי שמסתבר שצריך לתת עליו עדות, ועדת חקירה, מידע מודיעיני שהתקבל, כרטיסי סים שנדלקו, כאלה. אז הוא איש בורח מהיסטוריה. ואנחנו בהווה מתמשך, כלואים בפרזנט פרוגרסיב.
3.
יש עוד כמה בעיות עם המתנה לצדק היסטורי. הציפייה הזו עלולה להביא לוויתור בעניין ההווה. עלולה לרפות ידיים תוך התרפקות על צדק אמורפי, עתידי; אלו שאמורים לשלם מחיר על מעשיהם לא משלמים במזומן ובמדרגות כפי שראוי. ובעיקר, לא נמנע מהם להמשיך לגרום נזק; וחוץ מזה זה נחמד לחכות לבואו. אבל לא ברור כיצד ייראה אותו צדק היסטורי. ואם הוא יהיה דומה לזה שאנחנו מדמיינים. שום דבר לא מבטיח שההיסטוריה אכן תעשה צדק. הנה, שלל הפרשות שמתרגשות עלינו מגלות שאנשי נתניהו צעד וחצי לפנינו. בזמן שהיינו עסוקים בלשרוד הם החלו לטפל בהיסטוריה.
4.
בחזית עיצוב ההיסטוריה ניצבת ועדת החקירה הממלכתית. זאת שעדיין לא קמה לחקר האסון הגדול בתולדות המדינה. אולי הפרוקסיז של הנכדים שלנו יקימו אותה. אולי. בכל מקרה, ועדות חקירה בודקות בעיקר עובדות. זה מה שהן יודעות. צוללות לפרוטוקולים, אם יש כאלה שנותרו אותנטיים, שומעות אנשים, מסיקות. הן לא יודעות להכיל ולכמת את היום-יום שלנו. את היעדר התקווה בגלל ההנהגה הזעירה שכאן. את ערלות הלב והבוז מצד אלו שבחרנו בהם ועכשיו פועלים מהמקפצה למען כיסאם; את הפחד המשתק מפני ראש ממשלה שהבנו שמסוגל להכל למען עצמו – ומפני חבורת חסרי עמודי השדרה סביבו ששותקים במקרה הטוב, בזמן שהעם נאנק.
5.
עוד משהו על היסטוריה. לפני 7 באוקטובר נתניהו הוזהר והוזהר עד שהפך לראש הממשלה המוזהר בתולדות ישראל. לפני 7 באוקטובר נתניהו פיטר את השר גלנט אחרי שזה התריע מכך שהמהפכה המשפטית מחלישה את העם, מסכנה ברורה ומיידית לביטחוננו. בתקופה האחרונה נתניהו חוזר על אותה התנהלות. שוב מחרר, מפלג; שוב מתנהג כמו ראש ממשלה של קומץ תומכי האינטרסים שלו; שוב מתעלם מאזהרות, שוב פיטר את ההוא שאומר אמת. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. יש משפט כזה. אין לנו פריבילגיה להכיר אותו מקרוב. פשוט לא. ראש הממשלה שלנו מבין את זה?
6.
כשיהודים שוב נרדפו בגלל יהדותם, הפעם באמסטרדם, ההנהגה שלנו יצאה מכליה. היא הגיבה מהר ובנחישות. כשישנה אחראית אחרת לאסון – כזו שהיא לא אתה – הרבה יותר קל לפעול. ההתמודדות משוחררת מאשמה, משיקולי כיסאות, מחיר, נקמה.
7.
אחרי הפוגרום באמסטרדם, ישראל רק רצתה להחזיר את האזרחים שלה הביתה. רק עשתה את מה שנדרש – בניגוד לימי אחרית באוקטובר הבלתי נגמרים. זו הסיבה שחיינו היו נראים אחרים אם הייתה כאן הנהגה וראש ממשלה לא נגועים. שהראש שלהם ממוקד וצלול לעשות מה שנכון. ולא כאלו שמאריכים ומאריכים את ההווה המלחמתי, כדי לא לפגוש את ההיסטוריה.
שלל הפרשות שמתרגשות עלינו מגלות שאנשי נתניהו צעד וחצי לפנינו. בזמן שהיינו עסוקים בלשרוד הם החלו לטפל בהיסטוריה
