הריסה // אנה אנקוויסט } תרגום: רן הכהן } הספריה החדשה } 285 עמ'
זה תמיד קשור לאמא. בממואר 'אמי והמוזיקה', תיארה המשוררת הרוסייה מרינה צבטייבה את ההכרח המתמשך של אמא שלה להושיב אותה להתאמן בנגינה בפסנתר מדי יום במשך שעות, על אף שהכישרון המוזיקלי שלה התבטא בקשב לצליליהן של מילים, לא של קלידי הפסנתר. הילדה הפנימה את הצו האמהי, התאמנה גם אם אמהּ לא הייתה בבית כדי להשגיח עליה ושנאה את רודנותו של המטרונום המתנדנד על הפסנתר. צלילי הקצב החוזר על עצמו נראו לה כמו צלילים של מוות. צבטייבה הפסיקה לנגן כשאמא שלה מתה. ועם זאת, היא מודה, אם אמהּ הייתה ממשיכה לחיות, היא הייתה מסיימת אקדמיה למוזיקה והופכת ל"פסנתרנית לא רעה".
אמהּ של אליס אאוכוסטוס, הגיבורה של 'הריסה', הרומן של אנה אנקוויסט מ-2021, רצתה שהיא תלמד חליל, אבל הילדה לא רצתה אפילו לחשוב "על הצליל המתחנחן של החליל". בית הספר למוזיקה נראה לה כמו מקום שבו נושפים מנגינות קלושות. במקרה היא גילתה "שיש תופים שאפשר לנגן בהם מנגינה, תופים עם גוונים שונים של צליל", ובזכות המורה לתיפוף נהייתה מלחינה של מוזיקה קאמרית ויצירות לתזמורת סימפונית, שזכתה בפרס יוקרתי, אבל גם "מרוויחה בחשאי ערמות של כסף מהלחנת זמרירים לפרסומות". היא מרצה בקונסרבטוריון העירוני אבל שונאת את זה, "כי בדרך כלל אינה יודעת מה לומר לילדים". ילדים הם נוכח נעדר בחייה. מצד אחד, היא לא יכולה לראות את עצמה אמא. מצד שני, זה נראה לה בלתי אפשרי שלעולם לא תדע איך נראית הבת שלה. כשטיפולי ההפריה אינם מצליחים, היא מרגישה שמשהו בסיסי אצלה לא בסדר, ושאמא שלה צדקה. יש לה אופי רע, זה הגוף שלה יודע את זה ודואג שלא תעביר את זה הלאה. הגברים בחייה אינם מסוגלים להיות שותפים למאבקה הפנימי, ונדמה שרק הרופא שלה מבין את תנועת המטוטלת שבין הימנעות מהחלטה ובין התחושה שבלי ילד אין לה שום ערך. אבל החיים אינם מתקיימים על פי דרישה, ונדמה לה שרק במנגינות שהיא כותבת היא יכולה לשלוט כרצונה, "שם אין ספק, שם אני פשוט יודעת".
באחד השירים של אנקוויסט היא כתבה בלשון רבים "אנחנו הקהל שנקרא 'אמא'". בראיון אמרה שהשאלה הגדולה של רומן זה היא אם תוכלי להיות אמנית וגם אמא, ושייתכן שמדובר בהתנגשות מובנית. "אני חושבת שזו עובדה ביולוגית שאנחנו צריכים לקבל", טענה. "כאמא לילדים קטנים, את חייבת להיות מאוד ממוקדת בילדים. בשנים הללו לא נשאר לך הרבה לדברים אחרים". בעצמה לא התחילה לכתוב עד ששני ילדיה היו בתיכון, על אף שלא חוותה את ההקרבה. "לא הייתי עצובה או זועמת שאינני יכולה לעשות אמנות בצד האימהות. לא חשבתי שאני בעצם רוצה משהו אחר. זו לא הייתה דילמה עבורי". זוהי דילמה עבור אליס, הגיבורה שהיא יצרה, אישה שלעולם אינה מאמינה שהיא טובה דיה. היא בהחלט לא מייצגת של בנות הגֵ'ן זִי, אך כן מוכרת לקוראת בגילי. במקום ממוּארים, אנקוויסט נאמנה לסיפורת, ומשתמשת בביוגרפיה שלה בדרכים אחרות. ביום האֵם כתבה מדונה שעד לשנות ה-30 בחייה היא קישרה אימהוּת עם סבל והקרבה, וכל המודלים הנשיים לחיקוי שלה היו אמניות גדולות בלי ילדים, כמו פרידה קאלו וג'ורג'יה אוקיף. מדונה, כידוע, הפכה אם לשישה, שטוענת שחוותה את השיאים הכי גבוהים שלה ואת השפל הכי נמוך שלה — לא ככוכבת, אלא כאמא.
אנה אנקוויסט תהיה עוד מעט בת 80. היא כותבת רומנים פסיכולוגיים בעלי מבנה מהונדס, וחותרת לדיוק רב בבחירת החומרים שהיא מכניסה לעלילותיה, הפנימיות בעיקר. אין אצלה וירטואוזיות שלא תיאמן בניסוחים מרהיבים כמו אצל קלאריס ליספקטור, וגם לא ברק מקורי מחציף, נועז או מעורר תדהמה כמו של ג'ויס קרול אוטס, אבל דמויותיה מאופיינות היטב ועומדות בחיותן לנגד עינינו. חיי הנפש של הגיבורה, על זיכרונות הילדות שלה וכשליה האישיותיים, מצטחצחים בפנינו בכל עמוד, כיאה לפסיכולוגית שכותבת, שהיא גם בעלת השכלה מוזיקלית. כל דמויות המשנה אנלוגיות באופן יעיל, כמו גיסתה שעשתה שלושה ילדים בדיוק כמו שאמא שלה רצתה, וכל תיאור, כמו ציור קיר של ילדה, שנהרס, מתפקד גם כמטאפורה. משהו משבש את שיווי המשקל של הגיבורה, אנחנו מוזמנים לעקוב אחר מסע קטן שלה כשהיא מנסה להשיג שליטה על חייה, מתח מעודן ייבנה עד אשר תתרחש נקודת מפנה לכאורה, ואנחנו נוזמן לחשוב גם לאחר הקריאה על אודות מטרות והבטחות שניתן להשיג ולמלא בחיים, ועל אלה שלא. בזכות תרגומים איכותיים ועורכי תרגום, שעֵרים לחשיבותה של הארכיטקטורה הסיפורית הזו, הפכה אנקוויסט לשם מוכר בשדה הישראלי. היא אמורה להיות סופרת של רבי-מכר אצלנו, גם היות שספריה מעניקים חוויה תרבותית מלאה, והקוראות תמצאנה בהם מראה פנימית, וגם היות שאנקוויסט מתגלה כסופרת שאפשר לסמוך עליה. אין דרך אחת לייצר מבנה סיפורי מדויק, ובאין-ספור סדנאות הכתיבה מנסים להסביר את האיכות החמקמקה הזו, אבל יש דרך אחת להבין אותו: קריאה. •
במקום ממוּארים, אנקוויסט נאמנה לסיפורת, ומשתמשת בביוגרפיה שלה בדרכים אחרות
