טיינרון — מכתבים מעיר אחרת // לנה קרון } תרגום: דנה שולגה-רז } קרן הוצאה לאור } 134 עמ'
'טיינרון — מכתבים מעיר אחרת' פורסם לראשונה ב-1985, ובכל כך הרבה מובנים בעולם אחר לחלוטין. אני מציין עובדה זו כדי לרמוז שייתכן שספר הפנטזיה הזה היה נקרא אחרת לגמרי אם היה מפורסם בעברית בזמנו, ולא כעת ב-2024. נכון, ספרות טובה היא על-זמנית, ונאמר כבר כעת, הספר נכלל בקטגוריה הזו בהחלט. אולם נדמה שהוא קשור בטבורו לביקורת התקופה ולהלכי רוח הרלוונטיים יותר לשנה ההיא, לעולם ההוא, מאשר לזמן הזה, הטכנולוגי, רווי ה-AI ועולמות המטוורס השונים.
תוך כדי קריאה חשבתי לעצמי: הרי זו עיר שמתכנת מוכשר יכול היה לעשות ממנה משחק מחשב משובח. הרעיונות המובעים בספר תואמים להפליא לרעיונות המשחקים העכשוויים, פורטנייט, למשל. אם כן, מדובר בספר פנטזיה. טיינרון היא עיר מסוימת שהגיבורה מגיעה אליה אבל לא זוכרת למה, והיא מטיילת בה ורושמת את מה שהיא רואה וחווה. הספר בנוי בצורת מכתבים שהגיבורה כותבת לאהובה שנשאר מאחור, כנראה בעולם אחר, הגיוני יותר, כאוטי פחות. יש לציין שהמכתבים נשלחים בכיוון אחד, הגיבורה לא מקבלת מכתבים חוזרים מהאהוב הרחוק, הוא נשאר מושא תשוקה לא מפוענח.
העיר טיינרון היא עיר פנטסטית שאינה מצייתת לחוקי הפיזיקה הרגילים. היא מסתורית ומשתנה באופן תדיר, הבניינים בנויים בצורה מוזרה, הצמחים והעצים משונים, המרחב הציבורי גמיש ואינו מתקבע לכלל תמונה ריאליסטית. כך גם תושבי העיר, יצורים משונים המזכירים לעיתים חרקים ולעיתים ענקים, ותמיד מוזרים, מפתיעים, אינם ניתנים לתפיסה חושית כלשהי.
הגיבורה, כאמור, מטיילת ורושמת את חוויותיה מהעיר עצמה ומהמפגשים. היא מלווה על ידי יצורה המכונה יקרונית, שהיא מעין שפירית או חרק מופלא אחר ומשמשת כמורת דרך בעיר המוזרה. בין היתר פוגשת הגיבורה בנסיך בודד וגלמוד, במלכת דבורים שניזונה מזיכרונות, בקרנפית רפת שכל ובמלכה עצומה שמביאה צאצאים בלי הפסקה.
אבל לא מדובר רק בטיול מופלא וחסר דאגות. מהר מאוד מגלה הגיבורה שיש עוד צד לטיינרון; צד אפל ומלא אימה, שבו יצורים שורפים את עצמם בעודם בחיים, שבו המתים נזרקים אל השאול ותינוקות ניזונים מהם, רעשים בלתי פוסקים מפריעים את שנתה וחורף קשה ומאיים עומד לבוא.
אל מול הקורא נפרסת העיר דרך עיני הגיבורה והוא בונה אותה בדמיונו לפרטי פרטים עד שהוא חש כחלק מהמקום. זו החוזקה של הספר וזה כישרונה של המספרת. בדומה לספרי פנטזיה אחרים כמו 'אליס בארץ הפלאות' ו'הנסיך הקטן', גם לנה קרון בוראת את עולמה של טיינרון ביד בטוחה וביכולת תיאור פנטסטית. הספר מצליח להיות קצבי ומעניין כמעט לכל אורכו, בין היתר בזכות השהיית השאלה ואי-מתן תשובה ברורה לנוכחותה של הגיבורה בעיר, פשר המכתבים לאהובה והגורל המצפה לה.
מכיוון שמדובר בזרה המגיעה ממקום אחר, המקום של הקורא, הרי שטיינרון הופכת מיד למטפורת-על לחברה האנושית — הזיקות בין הפרטים בחברה, הפוליטיקה, הנראות אל מול האמת, כל מה שטוב באנושות וכל מה שרע בה. אחד הקטעים היפים בספר חוזר דווקא לילדותה של הגיבורה, בעיר אחרת, נורמלית יותר. הילדה נעצרת לפני חלון ראווה ומביטה בפליאה בגולות יפהפיות שזהרו מולה. לפתע מכה בה ידיעה בדבר המוות הבלתי נמנע של אמה והגולות הופכות באחת ל"רגילות": הברק שלהן עומעם וזוהרם דעך, וזאת למרות שדבר לא השתנה בעולם הממשי.
זו סצנה שלוכדת חלק ממהות הספר: המבט של הסובייקט המכונן את היופי והפליאה כמו גם את האימה, את החיים כמו גם את המוות. ככל שהספר מתקדם אנחנו מגלים שלא מדובר במטפורה על מבנה חברתי, אלא על חייו של האדם — הצורך באהבה, ההשתנות הבלתי פוסקת, חוסר היכולת לקבל את אותה השתנות, המאבק מול הזקנה, מול המוות, הגמישות הבלתי נתפסת של הרגשות, והעובדה הפשוטה, החותכת, שאין באמת לאן ללכת. אין כלל טיינרון כזאת, רחוקה ומופלאה, היא נמצאת בתוכנו.
יש משהו ברוח התקופה הנוכחית שמעט מגחיך ספרים כאלה. נו באמת, מה קשור עכשיו תובנות רוחניות עמוקות? אנחנו בפוסט-ניו אייג', פוסט-אמת, פוסט-תקווה, להאמין עכשיו בספר פנטזיה שקול לאמונה בשלום עם שכנינו. אבל בהנחה (התמימה) שניתן להניח לכל אלה לכמה שעות וליהנות הנאה אסתטית פשוטה וטובה מספר כתוב היטב, הרי ש'טיינרון — מכתבים מעיר אחרת' בהחלט מספק חוויה כזו. •
מכיוון שמדובר בזרה המגיעה ממקום אחר, הרי שטיינרון הופכת מיד למטפורת-על לחברה האנושית
