"הצעיר הזה בן ה-16 או ה-17 שיש לו נשק, כשיהיה מאבק לאומי, באותו הנשק שבו רצח את בן הדוד או השכן שלו, ישתמש בו גם במאבק כזה. זה עניין של זמן עד שקנה הרובה יופנה ליישובים יהודיים, והדבר כבר החל". כך טען ערב אירועי שומר החומות שייח' כאמל ריאן, בכיר בפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית, שהקים את ארגון "אמאן" למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית לאחר שבנו מועאז נרצח ב-2009.
התחזית הקודרת לא התממשה עד כה באופן רחב, אבל על רקע המלחמה מצטברים סימנים מדאיגים לגבי הפיכתו של אתגר התרופפות המשילות ופריחת הפשיעה בחברה הערבית לאיום ביטחוני. אירועי שומר החומות במאי 21' היו ההתנגשות החריפה ביותר מקום המדינה בין ערבים ליהודים, והם חידדו את החרדה מהחבירה בין שני הצירים: בהשראת המתקפה התרחשה אלימות תקדימית ששיקפה בעיות עומק של היעדר משילות, ניכור ותסיסת הדור הערבי הצעיר, שסובל מחוסר מעש כרוני (29 אחוז מבני 18-24 לא עובדים ולא לומדים, תופעה שבולטת עוד יותר בקרב הבדואים, שם השיעור הוא 33 אחוז). הצעירים מובילים זה עשור את אירועי הפשיעה והאנרכיה, אבל גם את הפיגועים.
ערב המלחמה צץ איום חדש סביב החיבור בין הפלילי לביטחוני: מאמץ של חיזבאללה ואיראן לנצל גורמי פשיעה בחברה הערבית לצורכי טרור, בין היתר תוך ציודם בנשק מתקדם המוברח דרך גבול ירדן. באוגוסט 23' נחשפה התארגנות פלילית של תושבי כפר-קאסם ולוד שתיכננה להשתמש במטעני כלימגור נגד יריביהם, ובספטמבר אותה השנה ניסתה חוליה שהוכוונה בידי חיזבאללה להתנקש בבוגי יעלון בפארק הירקון. הנשק המוברח, ולצידו כזה שנגנב מצה"ל, כולל מקלעים, רימוני רסס ואף טילי לאו, שבהם נעשה כיום שימוש בעימותים של ארגוני הפשיעה.
+++
מאז 7 באוקטובר מסתמן מצב מורכב. מצד אחד, לא שוכפלו אירועי שומר החומות – לאכזבת חמאס – בגלל זעזוע החברה הערבית נוכח רצח כ-20 מבניה על ידי חמאס בפתיחת המלחמה, לרבות כאלה שתיעוד עינוים והוצאתם להורג חרך את הרשת, לצד חשש מתגובת המדינה. ולכן, בראשית המלחמה ירד שיעור הפשיעה, אבל בהמשך חזרה השגרה המדממת: 209 אזרחים נרצחו מראשית השנה – בהשוואה ל-236 ב-2023.
מצד שני, ניכרת השפעה שלילית גוברת של המלחמה בעזה. הרוב הגדול לא מפר חוק וסדר, אבל מיעוט שגדל מעורב בטרור. הפיגועים שבוצעו או סוכלו השנה משקפים את בעיות היסוד בחברה הערבית: הם מבוצעים בידי צעירים שפועלים לרוב לאחר שקיבלו השראה מדאעש דרך תכנים שספגו ברשתות, חלקם בעלי עבר פלילי (במיוחד מעורבות בשומר החומות), והם עושים שימוש בנשק הרב שבו מוצף הרחוב הערבי.
בשנה האחרונה בלטו כמה מקרים: חוליה של 13 צעירים מסכנין, חלקם השתתפו באירועי שומר החומות, שתיכננה פיגועים בצפון ונעצרה במארס; באסל עבאהרה מעראבה, שבראשית המלחמה יידה בקבוקי תבערה בכבישי הצפון, ונעצר לפני כחודשיים אחרי שהקים חוליה שתיכננה לפגוע במבקרים בקברי צדיקים בגליל; עבד א-רחמן מחאג'נה מאום אל-פחם, שבעודו קטין היה מעורב בשומר החומות ונעצר לפני כחודש כשהתגלה כי נשבע אמונים לדאעש ותיכנן פיגועים באמצעות מטעני חבלה שהכין; חוליה בת חמישה חברים מטייבה שנשבעה גם היא אמונים לדאעש ותיכננה פיגוע ענק בעזריאלי; וכן פיגועים שביצעו צעירים בדואים, חלקם ממשפחות שאחד ההורים פלסטיני, כמו אלה שאירעו בצומת בית קמה ובבאר-שבע, והסתיימו ברצח אנשי ביטחון.
לפי נתוני מערכת הביטחון, מראשית השנה בוצעו 11 פיגועים בידי אזרחים ערבים שבהם נרצחו חמישה אזרחים, לעומת אזרח אחד שנרצח בפיגועים שכאלה ב-2023. בנוסף סיכל השב"כ למעלה מ-15 התארגנויות במגזר הערבי ועצר למעלה מ-150 איש.
"הצעירים משקפים בו-זמנית אובדן משילות של המדינה וערעור מקורות הסמכות בחברה הערבית", מסבירה ד"ר מריאן תחאוכו, חוקרת בכירה במכון אהרן באוניברסיטת רייכמן. "הם לא סופרים את המשטרה ולא את ההנהגה המקומית. בצפון תושבים מפחדים לנסוע בלילות בגלל הנהיגה הפרועה של הצעירים, שגם לא חוששים לתעד את הדבר ברשתות החברתיות".
"הצעירים הם שליטי הרחוב כיום", מוסיף עו"ד נאיף אבו-סוויס, פעיל חברתי שכיהן בעבר כסגן ראש עיריית רמלה. "המדינה לא מעורבת בחייהם, הם לא מכירים בסמכות מנהיגי הדת והציבור הבכירים, ועולמם מעוצב על ידי התכנים הפרועים של הרשתות החברתיות. היום ילד בן 18 עם נשק יכול לאיים על משפחה של אלף איש, ואנשים נורמטיביים נרצחים רק בגלל שיוך חמולתי. אובדן השליטה של החברה הערבית על הדור הצעיר פוגש שלטון חסר תוכניות עבודה מסודרות ומשטרה חלשה, והתוצאה היא כאוס מוחלט ואלימות שגולשים בהדרגה מהרחוב הערבי אל היהודי".
+++
"חברה בהתפרקות" הוא מונח שגור בפי רבים מהאזרחים הערבים. אימאמים, בכירים בממשל המקומי ואנשי חינוך נרצחים. בתחילת החודש נהרג מנהל בית ספר בבאקה אל-גרביה, זיאד אבו-מוך, שכל חטאו היה קרבת משפחה לאנשים שנמצאים במוקד סכסוך כלשהו. כמעט כל ראשי המועצות המקומיות והעיריות מאוימים, והאלימות מזכירה יותר ויותר ארגוני פשע בדרום אמריקה ובמרכזה, עם תופעות של רצח נשים וילדים, עריפת ראשים או ביתור גופות, שהיו נדירים בעבר. ביטוי לכך היה רצח שתי הנשים ושני הילדים ברמלה (בידי קטין בן 17), ולאחר מכן רצח שתי בנות משפחה בכפר-קאסם כנקמה, אחת מהן בת עשר, במסגרת סכסוך חמולות. "מדובר בחברה מתפרקת בתוך מדינה מתפרקת", אומר שייח' כאמל ריאן. "נחצו כל הקווים האדומים, כמו הימנעות מפגיעה בילדים, זקנים ונשים. משנת 2000 נהרגו יותר אנשים מבנכבה, והמצב גרוע מימי הג'אהליה, אז היו יותר רסנים על אלימות מאשר כיום".
ההחרפה המתמשכת – והמייאשת – של האלימות בחברה הערבית לא מוצאת קשב בישראל השקועה למעלה משנה במלחמות נגד חמאס, חיזבאללה ואיראן, ושסועה במחלוקות פנימיות. לכך מתווסף עניין מוגבל של השר לביטחון לאומי בבעיה ואוזלת יד של המשטרה בטיפול בה. נראה שרק הצבעה על האיום הביטחוני, ובמוקדו פיגועי טרור ואובדן משילות, עשויה לעורר עניין בנושא.
במציאות סבירה, הממשלה הייתה מגדירה את המתרחש בחברה הערבית אתגר לאומי, ורה"מ היה מטפח קשרים עם נציגי החברה הערבית, מגביל את הקיצוץ בתקציבים, ומקדם פרויקטים שמיועדים לדור הצעיר. אז ניתן היה לתבוע גם מהחברה הערבית ביקורת עצמית, ולדרוש שינוי, כולל קידום שירות אזרחי עבור הצעירים התלושים. בפועל, המשבר רק מחריף, ופיצוץ רחב היקף הוא תרחיש כמעט ודאי שיצטרף לשלל האתגרים הקשים – מבית ומחוץ – שאיתם ישראל מתמודדת כיום.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
