כשהעונה תסתיים, ערן זהבי יהיה כמעט בן 38. כשהאריך את חוזהו במכבי ת"א בקיץ האחרון, היה ברור שבקיץ הבא הוא יצטרך לחשוב מה עליו לעשות - להמשיך לשחק או לפרוש, רעיון שרבים השתעשעו בו עבורו כבר לפני העונה הנוכחית, אולי אפילו הוא עצמו. מעטים, לבטח לא זהבי, חשבו שיצטרך להתעסק בו גם בדיעבד - לא האם יהיה עליו לפרוש, בזמן עתיד, אלא האם היה עליו לפרוש, בזמן עבר.
זו לא הדילמה הראשונה בקריירה של זהבי, אדם שעבר בצמתים שחייבו החלטות לא פשוטות. אלו עשו אותו למה שהוא. היכולת לבחור נכון, ובעיקר במה שאינו מובן אליו, עיצבה את דמותו. הוא היה צריך להחליט שהוא חוזר למכבי ת"א מפאלרמו ולא מסתפק בנוחות המוכרת של הפועל ת"א; לעזוב לסין והליגה המלאכותית שלה כדי לעשות אקזיט על המניה שלו; לצאת משם לסיבוב אחרון באירופה בתזמון הנכון כדי לא לחיות עם הספק; לשוב לישראל לעיגון המורשת ולא לדלג משם לאמריקה; להישאר לעונה נוספת במכבי ת"א. אופס. ההחלטה הלא נכונה הראשונה שקיבל זהבי זה למעלה מעשור הייתה כנראה אחת יותר מדי. סיפור ההמצאה שלו את עצמו, מקשר לסקורר הגדול בתולדות הכדורגל הישראלי, חייב כנראה קבלת החלטות נכונות בלבד. הוא לא יכול היה לטעות בשום שלב.
ועכשיו, מהרגע שטעה - או שמא זה ז'רקו לאזטיץ' שטועה איתו, היינו הך - הוא נמצא במקום אחר לגמרי. עד כה, לכל ההתלבטויות, הרבות והמגוונות, הגיע תמיד מעמדת כוח, כשחקן מחוזר או מוכח, שקובע את גורלו במו רגליו. ועכשיו, עם שער ליגה אחד בעשרה מחזורים ומקום שולי בהיררכיה של מכבי, ואולי לראשונה מזה למעלה מעשור, השחקן הדומיננטי ביותר בישראל בדור הנוכחי איבד את השליטה. הוא פיספס את האפשרות לסיום הוליוודי כשהמשיך לעוד עונה אחרי אליפות וזכייה משותפת במלך השערים, ועכשיו התסריטאי הוא מישהו אחר.
לעבור לבית"ר בינואר יכול להיות הפינאלה הגדולה - זה המקום אליו הכוכב הגדול האחרון של מכבי, אבי נימני, גלה, רק שלזהבי יש אפשרות להיות שותף, אפילו להמציא, משהו גדול. הבעיה היחידה - אף אחד לא ייתן לו ללכת למי שמתפתחת כיריבה ישירה על התואר. זהבי כלוא. עכשיו זה הזמן לקסם הגדול האחרון - להשתחרר מהשלשלאות, או להיעלם.
