אמנם "דגן: המלחמה האחרונה" עוסק במי שהיה ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן ז"ל, אבל בפועל זהו פרויקט המשך ל"שומרי הסף", שהציג את דיוקנם של חמישה מראשי השב"כ. דרור מורה, יוצר הסדרות, שב ומתגלה כמאהב קנאי של ממלכת הסוד הביטחונית, שאת בכיריה הוא מציג לא רק כמגינים הבלתי נראים של האומה, אלא גם כסמנים ערכיים. תרומתם הדרמטית, לצד החשיפה לפוטנציאל הקטלני של הכוח וגם למגבלות שלו, מקנה להם לשיטתו את הזכות להשמיע נבואות תוכחה בשלל היבטים, מהצורך להגיע לשלום עם האויב שבו נלחמו ועד לחרדה מפני התבהמות מוסרית שתחסל את המדינה.
אלא ש-12 שנים חלפו בין "שומרי הסף" ל"דגן" ובמהלכן קרסה לחלוטין התפיסה לפיה רוב הציבור נושא עיניים לדמויות כמו דגן ויובל דיסקין ורואה שם מגדלורים. דגן עצמו, שהספיק להתראיין בהרחבה לפני שמת ב-2016 והסדרה נשענת על שיחות עומק איתו (לצד ראיונות נוספים), נאם בכיכר רבין עשרה ימים לפני בחירות 2015 וקרא בקול חנוק להחליף שלטון בטרם פורענות. זה נגמר בניצחון מוחץ של בנימין נתניהו, שאחריו נפרץ סכר ההיבריס שלו, מה שהוליד גל נוסף של אזהרות מאת יורשי דגן (כגון תמיר פרדו) ומקביליו (דוגמת נדב ארגמן). לכולם אותו רקע, אותו רקורד, אותו ראיון פרידה נוקב ב"עובדה" ואותה השפעה אפסית.
אצל מורה, לעומת זאת, עסקים כרגיל ולא רק מבחינת הרמה הגבוהה של התחקיר העיתונאי והוויזואלי ושל העיצוב האמנותי. הסדרה נפתחת בעימות מלאכותי עם דגן, כשמורה טוען בפניו שהוא מעוניין ב"רהביליטציה" אחרי שנים של דימוי ניצי. דגן לועג לו: לא רק משום ש"רהביליטציה" עבורו זאת מילה בסינית, אלא שהוא צבר מספיק הבנה בבני אדם כדי לדעת מתי יושב מולו מעריץ. ואכן מורה אוכל לתיאבון ושותה בצמא את סיפוריו (הן המרתקים והן הממוחזרים) של דגן, כמעט באותו אופן שבו הביט בעיניים מזוגגות על ראשי השב"כ, כולל אבי דיכטר, זה שיושב בקבינט עם איתמר בן גביר והכריז על "נכבת עזה 2023". דגן מתגאה בסדרה בספקנותו כלפי הצמרת אחרי מחדל מלחמת יום כיפור. חבל שאת זה מורה לא למד ממנו.
וכמו ב"שומרי הסף", הירידה לפרטי פרטים של קורות החיים העשירים והמרשימים של דגן, מהמאבק בטרור הפלסטיני בעזה ועד סיכול הגרעין האיראני והשמדת הכור הסורי, היא רק הכנת הקרקע לקראת נאום ה"אני מודאג" שאמור להדהד. והוא כמובן מפציע כבר בסוף הפרק הראשון וחוזר לבקר בפרק החמישי והאחרון (ניתן היה להסתפק בשלושה). וגם אז מורה לא שואל את דגן, למשל, למה לדעתו הנאום בכיכר לא חולל שינוי? אם כבר, זאת באמת הייתה "המלחמה האחרונה" שלו, והיא הסתיימה בתבוסה.
