• נגה ארז וטונה – Dumb. אחד השירים המוצלחים באלבום החדש של נגה ארז זוכה לגרסה מעודכנת עם בית של טונה, היחיד במזרח התיכון שיכול להזכיר את איתמר בן גביר ואת הרמב"ם באותו שיר ולצאת מזה בשלום. השילוב ביניהם עובד לא פחות טוב מג'ין וטוניק.
• שחר טבוך – "סופרסטאר". אלבום הבכורה של שחר טבוך היה אלבום הפופ הישראלי הטוב של השנה העברית החולפת. "סופרסטאר", הסינגל החדש שלו, מוכיח שזה כמובן לא היה מקרי: טבוך ממשיך במסע לשחזור הסאונד הפופולרי של תחילת המאה ה-21, וההפקה של ג'ורדי אכן מזכירה להיטי אר-אנ'-בי מהתקופה, ויש גם סגנון חריזה משעשע שבו לא משנה מה בעברית ומה באנגלית – בעולם של טבוך הכל מותר. זאת גם הסיבה שכל כך כיף להאזין לו.
* סם פנדר – People Watching. יש כאלה שמתארים את סם פנדר כברוס ספרינגסטין הבריטי. לא צריך יותר מרבע האזנה כדי להבין מדוע, וכשרואים אותו בהופעה גם קולטים את הפוטנציאל למלא אצטדיונים עם המנוני רוק שנועדו לייצג את בני ובנות מעמד הפועלים. בינתיים, פנדר ממשיך לצבור תאוצה לקראת אלבום שלישי עם הסינגל הסופר-קליט והממכר People Watching. זאת לא הפעם האחרונה שתשמעו עליו.
* טל פוגל – "קח את היד שלי". באמצע העשור הקודם הוציאה יוצרת האינדי טל פוגל שני אלבומים יפהפיים, "ערימות של חול" (2014) ו"אל החצר הגדולה" (2016), ומאז לקחה הפסקה בפעילותה המוזיקלית. חזרתה עם שיר חדש, לקראת אלבום שייצא בהמשך, משמחת במיוחד משום ש"קח את היד שלי" מראה שדבר מהכישרון שהפגינה פוגל ומהקסם שאפיין את קולה, לא נעלם. וולקאם בק.
* אל גרין – Everybody Hurts. על פניו, אין ממש צורך בקאברים לשירים שכבר יצאו מכל החורים כמו Everybody Hurts, המנון המלנכוליה של REM ומפלצת גלגלצ תלת-ראשית. מצד שני, אל גרין האגדי הוא לא עוד זמר שמחפש דרך לפרוץ קדימה, ובעיקר נדמה שבזמנים האלה, שבאמת לכולם נורא כואב, כדאי שלפחות נשמע משהו מנחם ברקע.
(הפלייליסט של עינב שיף זמין בחשבון של ynet בספוטיפיי ובאפל מיוזיק)
