חדוה עמרני חתומה על להיטי נצח, בהם "שם הרי גולן" (שהקליטה כשהייתה בלהקת פיקוד מרכז), "אני חולם על נעמי" (במסגרת הצמד חדוה ודוד), "בלב אחד" ו"שנינו יחדיו". בגיל 80, אחרי קריירה שרובה בארצות-הברית, היא מוציאה סינגל בשם "זהב", שיצר אדם גורליצקי.
"בשנים האחרונות אני כל הזמן מקליטה שירים חדשים", אומרת עמרני. "החלטתי שכל עוד הקול שלי מתפקד, ואני על הרגליים, אני ממשיכה להקליט. חלק מהשירים נכנסים לפלייליסטים של תחנות הרדיו, וחלק לא. גם כשמתעלמים מהם, אני יודעת שהקהל יכול להקשיב להם דרך יוטיוב וספוטיפיי".
לעמרני יש מסר לאנשי הרדיו. "זו לא חוכמה להשמיע רק את הלהיטים הישנים שלנו, הזמרים הוותיקים", היא אומרת. "אפשר לפרגן גם לדברים החדשים. אני לא בטוחה שהקהל של נועה קירל ואנה זק מקשיב לרדיו; הקהל שלנו כן".
בשנה האחרונה היא השתתפה באירועים למען ישראל שנערכו בלוס-אנג'לס, עיר מגוריה. "ב-7 באוקטובר רציתי לקחת מטוס ולהגיע לארץ כדי להופיע, ואז חשבתי, זה מה שהחיילים צריכים? אישה בת 80? ומה יקרה אם תהיה אזעקה באמצע ההופעה? איך ארוץ למקלט? אני כבר לא ילדה – מה גם שהטיסות היו מלאות בישראלים שחזרו כדי להתגייס, אז אני אקח מקום של אחד מהם? עשיתי בלוס-אנג'לס מה שיכולתי – אירועי הסברה והתרמה למען ישראל. אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות עבור המדינה שלי חוץ מלנסות להעניק מעט נחמה".
ב-1978 השיר שלך "בלב אחד" כמעט הגיע לאירוויזיון במקום "אבניבי": שני השירים הגיעו לתיקו בפסטיבל הזמר, ובסוף הוחלט לשלוח את יזהר כהן. אם היו שולחים אותך, אולי כל הקריירה שלך הייתה מתגלגלת אחרת.
"הייתה יכולה להיות לי קריירה היסטרית בישראל. קיבלתי הצעות לאורך כל שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. התחננו שאעזוב את לוס-אנג'לס, אבל בעלי עובד שם, והילדים שלנו לא מכירים מקום אחר. הקרבתי את הקריירה בשביל המשפחה. במבט לאחור אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אם הייתי שמה את הקריירה בעדיפות גבוהה יותר. האירוויזיון הוא חלום שכבר לא יתגשם".
