ליומיים וחצי כולנו עקבנו בדריכות אחרי הדרבי הבווארי. תזכירו שוב, מי אמרתם? אה, נכון, באיירן מינכן נגד אאוגסבורג. לא מחמיצים כזה דבר, יתהפך היקום. איפה זה ואיפה הדרבי התל-אביבי. היומיים וחצי האלו בניחוח שניצל עגל ובראט קרטופל היו פרק הזמן שדובר שדניאל פרץ אולי, אם ירצה השם, והמאמן קומפאני, והצלעות של מנואר נוייר, יפתח בשער באיירן פעם ראשונה במשחק ליגה.
זה מקסים, תודו. ובעיקר זה מלמד דבר או שניים עלינו. שאנחנו אומה של אוהבי ספורט פטריוטים שחולמים אבק כוכבים. ומשתוקקים לגיבורי כדורגל משלנו. ולהישגים לאומיים. או לפחות להישגי קבוצה גרמנית עם נגיעונת ישראלית. באותה נשימה זה גם עצוב, כי זה מלמד על החוסר. המציאות הספורטיבית הישראלית לא מפנקת אותנו ביותר מדי מונדיאלים, או כוכבי-על, או סתם רגעי שיא.
אז חוגגים מה יש. והמה יש לפי שעה זה שוער שלישי בבאיירן מינכן. הסגן של הסגן. מה שאומר שבפני האומה הישראלית עומדים בימים אלו שני מכשולים - השוער הראשון והשני.
בסוף השבוע, כולנו עקבנו, הנס כמעט קרה. נוייר (כאמור צלעות) וסוון אולרייך (בעיות אישיות) עמדו לפנות מקום לאיש שלנו בגרמניה. רק שאז, מעשה שטן, כששחקני באיירן צעדו החוצה מהמנהרה לדשא, כל אחד נותן יד לילד, גילינו שזה נוייר שפוסע לו - ולא הבחור שלנו. כמה העבירו באותו רגע לערוץ אחר? אפילו את בעיטת הפתיחה לא ראו. ושייקחו מפה את הבראט קרטופל שלהם.
פרץ שוער ענק. יומו בבאיירן או במועדון גדול אחר עוד יגיע. גם בנבחרת הבנו שהוא האיש שלנו. הסיפור פה זה לא הוא אלא אנחנו. הניסיון שלנו להיאחז במעט כל כך. בדיווחים בנשימה עצורה מה”בילד" אחרי הצלעות של נוייר.
תפקיד שוער הוא משמעותי. לפעמים הכי במגרש. אבל יש ימים שהוא נוגע שלוש פעמים בכדור. ובכל מקרה, גם אם כיכב, הוא בדרך כלל לא נושא לשיחת סלון מעמיקה. אומרים איזה הצלות, אומרים איזה מיקום, ממשיכים. הוא לא יכול לעבור שלושה ולהרשית בצ'יפ. במקסימום הוא יכול למנוע מהלך כזה.
לעקוב אחרי שוער, במשחק שבו הארי קיין דופק שלישייה, קצת מזכיר את הימים שבהם עם שלם היה קם לראות בשלוש בבוקר את דייויד בלאט מאמן את קליבלנד, כדי להתרפק על חילוף חכם, תרגיל לפנתיאון, שתי ידיים על המותניים. ואולי גם לפקח שלברון ג'יימס מתנהג יפה אל המאמן שלנו.
יום אחד, כשדרבי בווארי לא יזיז לנו, ולא נזפזפ באמצע ארוחת שישי למשחק בגרמניה כדי לוודא איפה הגיבור בפוטנציה שלנו, נדע שהכדורגל שלנו במקום טוב. יום אחד.