1.
נתניהו בחר להזכיר את משפט דרייפוס כשגינה את ההחלטה של בית הדין הפלילי בהאג להוציא צווי מעצר נגדו ונגד שר הביטחון לשעבר גלנט, בגלל המלחמה בעזה. כדרכו, בעולמו שבו רק הוא קיים, הוא לא הזכיר את גלנט .כמה קטן.
בית הדין בהאג ראוי לכל גינוי, אבל מותר לנו לשאול מדם ליבנו שאלות שנוגעות רק לנתניהו. במלוא הזהירות, אשתמש במכתב הגלוי שהפנה בינואר 1898 הסופר אמיל זולא לנשיא צרפת דאז פליקס פור, תחת הכותרת "אני מאשים", שבו ביקר בחריפות את התנהלות המשפט של דרייפוס הנאשם בריגול ובבגידה: "תדמיתה של צרפת כולה תוכתם בזוהמה הזו ובדפי ההיסטוריה יירשם שפשע זה נגד החברה קרה בתקופת כהונתך".
ואני מאשים את נתניהו שהביא אותנו למציאות המזעזעת, ולכך שאולי נהפוך למדינה מצורעת שאזרחיה יסתכנו במעצר בכל נסיעה מחוץ לגבולותיה. נתניהו, העובדה שאתה ממשיך את המלחמה בכל הזירות ואנחנו עומדים נאלמים ומבוהלים מול חללינו, בשעה שאתה מסרב לקחת אחריות למה שקרה ואינך פועל להקמת ועדת חקירה ממלכתית – יש בה מידה של חרפה.
2.
אני מאשים את ראש הממשלה נתניהו בכך שהוא מסרב להיענות לדרישות ולחובה האלמנטרית להביא לשחרורם של חטופינו, גם במחיר הנורא שנשלם בצורת שחרורם של רוצחים, ובידיעה שבהיעדר יוזמה למצוא חלופה לשלטון חמאס ברצועה הגוף המתועב הזה יישאר וישלוט במיליוני הפלסטינים בעזה.
3.
אני מאשים את נתניהו בסירוב העיקש שלו להסתכל בעיניהם של משפחות החללים של המלחמה הארוכה ביותר שלנו מאז מלחמת העצמאות, ולשכנע אותם שלא אינטרסים שקשורים במצבו המשפטי מניעים אותו. איך הוא יסביר להורים שהמשך המלחמה בעזה, פיטוריו של גלנט והתחמקותו מגיוס החרדים אינם מונעים מאינטרסים. זאת ועוד: נתניהו, אתה אחראי להרס הצפון ולהמשך שיגור הרקטות לעברנו. ניצחון מוחלט הוא מילים ריקות.
4.
גם אריה דרעי ומשה קצב האשימו את מערכת המשפט במה שנראה בעיניהם כעשיית עוול. נתניהו הצטרף אליהם בהתקפה פרועה נגד המערכת שהוא אחראי עליה. עכשיו תומכיו ברשתות מסתערים על היועצת המשפטית. מה הוא חושב? איך הוא מצפה שהאזרחים יתנהגו מול אוכפי החוק? זו התוצאה, כשראש ממשלה זורע עשבים שוטים במערכת שאמורה להבטיח חיים תקינים במדינה.
5.
המשוררת אגי משעול נמנית עם השדרה הראשונה של הכותבים שמיטיבה לדייק את המציאות שאנחנו חווים מאז אסון אוקטובר. הנה השיר "ממ"ד": "עכשיו כשהמוות זוחל סביב ואגוזי הפקאן נלחצים אל קליפתם אני מתחבאת בתוך העברית. דבר לא יאונה לי בכתיבה תמה, דבר לא יאונה אם אספג באותיות, אם לא אצא מן השורה – מכווצת לחיריק דחוסה בתוך סמך או בטן גימל עם דמעות נוטפות של הטף".
ואם כך, אני מאשים גם אותנו שאנחנו, כולנו – מול האימה, הצער והיעדר החמלה, היעדר הכיוון מול אלה שאחראים לשלוח את בנינו ונכדינו לשדות הקרב. כולנו נשארים בשקט, ולא מוצאים את הדרך לומר להם את דברינו
עד כאן. לא עוד.
איך הוא יסביר להורי החללים שהמשך המלחמה בעזה, פיטוריו של גלנט והתחמקותו מגיוס החרדים אינם מונעים מאינטרסים?
