החלטת שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ להפסיק לעשות שימוש בהוצאת צווי מעצר מנהליים נגד יהודים מהווה מכה קשה לשב"כ ובכלל לרשויות האכיפה. מדובר בכלי אגרסיבי השולל חירותו של אדם בלי משפט ובלי ראיות ובאופן מהיר. מבחינת שירות הביטחון הכללי זהו אינו אמצעי ענישה, אלא כלי למניעת פעולות תג מחיר ביהודה ושומרון שהן בעלות השלכות ביטחוניות, משפטיות ובינלאומיות. כעת, שב"כ יתקשה יותר, מן הסתם, לפעול מול טרור יהודי.
ביטול צווי המעצר, שכ"ץ נימק אותו ב"לא ראוי שמדינת ישראל תפעיל צעד חמור זה נגד מתיישבים", לא מתרחש בחלל ריק. יש להוסיף לכך את השינוי העמוק שעובר מחוז ש"י במשטרה בתקופת כהונתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. בשורה התחתונה: למערכת אכיפת החוק אין כמעט כלים להתמודד עם אירועי פשיעה לאומנית.
ההיסטוריה מוכיחה שלמערכת הביטחון אין ממילא מספיק יכולות להביא ראיות בכל הקשור לפשיעה לאומנית. וגם כשיש עצורים בחקירות, ב-90 אחוז מהמקרים הן מסתיימות בלא כלום. החשודים, גם בעת ביצוע, כבר מנוסים: הם שומרים על מידור, לא משתמשים בטלפונים ניידים, פועלים כרעולי פנים, מנפצים מצלמות – ובעיקר שותקים בחקירה ולא נשברים. יש לכך אינספור דוגמאות רק מהתקופה האחרונה: הפרעות בחווארה, ג'ית ותורמוס עיא. בנוסף, תקיפת צלם "ידיעות אחרונות" שאול גולן לפני כמה חודשים באזור קוסרה, מותו של הפלסטיני בכפר בורקה ועוד עשרות מקרים שבהם מערכת הביטחון לא הצליחה להביא את כל החשודים שעצרה לדין. בהיעדר יכולות חקירתיות משמעותיות, אין למעשה מהלך של סגירת מעגל ומיצוי הדין עם הפורעים. כאשר אין גם הרתעה, התופעה נמשכת.
שב"כ, שתפקידו למנוע פעולות הגורמות לפגיעה ביציבות הביטחונית, עושה כאמור שימוש בצווי המעצר ככלי מניעתי ולא ענישתי. וזאת רק אחרי פעולות כמו שיחות, אזהרות, הרחקות והגבלות. שירות הביטחון הכללי מחזיק ביכולות לאיסוף מודיעין גולמי, ולעיתים מעבר מכך. את הממצאים הוא מעביר לחתימה אצל שר הביטחון ומבקש באופן ספציפי להרחיק או לעצור דמויות מסוימות שלטענתו מפירות את השקט ואת היציבות הביטחונית ביו"ש. החשש הוא שבלי המעצר – הן יפעלו שוב. כעת החשש הוא שלשב"כ אין ממש כלים לייצר הרתעה או למנוע פעולות תג מחיר.
אי-אפשר לנתק את השימוש בצווי המעצר המנהליים מהתהליך שעובר מחוז ש"י מאז נכנס איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי. לפני מספר חודשים נחשפה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" המציאות העגומה שלפיה ימ"ר ש"י כבר לא ממש עובדת עם המחלקה היהודית בשב"כ. בין הארגונים ישנן בעיות מקצועיות סביב חקירות פשיעה לאומנית.
מפקד הימ"ר כיום, סנ"צ אבישי מועלם, נחשב מקורב מאוד לשר. על רקע זה יש חילוקי דעות מקצועיים עם גורמי שב"כ וצה"ל. לטענת גורמים במערכת הביטחון, "אין במשטרה מוטיבציה להשקיע בחקירות כאלו, רוח המפקד ברורה ונושבת מלמעלה", אומר אחד הגורמים, "מי שרוצה קידום יודע מה לעשות". במציאות אחרת ייתכן שביטול השימוש בצווי מעצר מנהליים היה פחות דרמטי. אלא שכעת, בעקבות השינוי במחוז ש"י וחשש שהשטחים יבערו שוב, יש לכך משמעויות חמורות.
היעדר הטיפול באירועי תג מחיר מכניס את ישראל לשלל בעיות: מענייני ביטחון פנימיים בתוך יהודה ושומרון ובשאר חלקי הארץ, דרך קושי עמידה במשימות הגנה והתקפה של צה"ל, ועד לסוגיות משפטיות בינלאומיות.
ראשית, הטרור היהודי מערער את היציבות הביטחונית ביהודה ושומרון. המחבלים כמובן לא צריכים תירוץ של פשיעה לאומנית כדי לפגע, אבל עימותים אלימים, שבהם יש נפגעים משני הצדדים, לא תורמים להרגעת הרוחות.
בנוסף, כוחות הביטחון נדרשים להשקיע משאבים כדי לטפל באירועים אלה ביהודה ושומרון. פיקוד המרכז מסיט כוחות ממקומות שונים וממשימות של הגנה והתקפה כדי למנוע חיכוכים. הפעולה הזו בהכרח גורמת למשימות הגנה והתקפה לכל הפחות להתעכב, או להתבטל.
הנושא השלישי קשור לעולם שבחוץ. ארה"ב מעורבת בכל מה שקורה ביהודה ושומרון. רק בחודשים האחרונים הטילו האמריקאים ומדינות שונות באירופה סנקציות על מתיישבים שלטענתם הפעילו אלימות נגד קהילות פלסטיניות. כל זה קורה ברקע הוצאת צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט.
ייתכן, אולי, שמדובר בכלל בהחלטה של נתניהו ואנשיו שמטרתה לאותת לשב"כ ולעומד בראשו שהדרג המדיני אינו מיישר קו עם כל בקשה של גורמי ביטחון. שמדובר בימים אחרים. שב"כ, כידוע, חוקר כעת פרשות הקשורות באנשי לשכתו של ראש הממשלה.
בכל מקרה, מעבר לעובדה שמדובר במהלך דרמטי מצד שר הביטחון, הסיטואציה שבה הוא מתרחש הופכת אותו לדרמטי עוד יותר.
