"ביום שישי תמיד היו אצלנו ארוחות ערב מלאות. תמיד היו פה חגים, ימי הולדת, תמיד היה פה שמח", מספרים יעל ויריב רענן, ההורים של גיא, שנהרגה בתאונת דרכים בחודש מארס האחרון: "היום אנחנו חיים רק למען גילי וליאור, האחים של גיא, ובימי שישי אנחנו בקבר".
בממוצע, בכל יום בשנה האחרונה נהרג בכבישים לפחות אדם אחד. רק בשבוע שעבר נהרגו עוד ארבעה בני אדם בתאונות דרכים. מספר ההרוגים כיום עומד על 389 מתחילת 2024 – זינוק של 22% לעומת התקופה המקבילה אשתקד – ו-428 בני אדם ב-12 החודשים האחרונים. כבר לפני כמה שבועות "עקפה" השנה הנוכחית את מספר ההרוגים בכל שנת 2023, שעמד על 361, על אף שגם היא הייתה אחת השנים הקשות ביותר בשני העשורים האחרונים.
מאחורי המספרים שממשיכים לזנק, נמצאות עוד ועוד משפחות שמצטרפות מדי יום למעגל השכול של תאונות הדרכים. אחת המשפחות הללו היא משפחת רענן, שבראיון ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet מספרת על האבל הכבד: "החיים שלנו נהרסו לגמרי. אין דרך חזרה. היינו משפחה עם שמחת חיים. מאז התאונה, הפסקנו לארח. הילדים איבדו הורים שמחים וקיבלו הורים בפנים נפולות. זה כאילו לקחו את שמחת החיים שלך ובאותו יום הרגו אותך. אתה חי כי צריך לחיות בשביל הילדים האחרים".
ערב החג העצוב ביותר
גיא הייתה הבת האמצעית להוריה, אחות לאחיה הבכור ליאור ולאחותה הקטנה גילי. היא גדלה בשוהם ובשנים האחרונות התגוררה עם בן זוגה ברחובות ובנס-ציונה. היא נהרגה בתאונה בערב חג הפורים האחרון, כשהייתה עם בן זוגה אצל חבריה ברחובות. כשרצתה ללכת, בסביבות השעה 23:00 בלילה, אמה יעל ביקשה מליאור – שבדיוק סיים משמרת במודיעין – לאסוף אותה: "היא הייתה צריכה לחצות את הכביש להגיע לליאור, וזה היה סוג של רמזור שלא מתחלף לבד, אלא כזה שצריך ללחוץ עליו. היא ראתה את ליאור והחליטה פשוט לעבור מהר. רוכב אופנוע נכנס בה, העיף אותה 20 מטר והיא נהרגה במקום".
"אני לא יודעת למה, אבל אחרי שסגרתי את הטלפון איתה שלחתי לה ווטסאפ לשאול אם היא הגיעה לליאור", יעל ממשיכה: "כשראיתי שאין שום סימן התקשרתי אליו. הוא צעק לי בהתחלה: 'אני עסוק, הגיעו לפה מלא משטרה ואמבולנסים, אין לי זמן, אבל פגע בה אופנוע ומנסים להחיות אותה'. אחרי שנייה הוא התקשר אליי שוב ואמר: 'אמא, אין מה לעשות, היא מתה'".
יעל ויריב הגיעו כמעט מיד לזירת התאונה, ביחד עם בתם הקטנה גילי בת ה-19: "המשטרה החליטה לא לפנות את הכביש עד שלא מסיימים את החקירה עד תום, והם השאירו אותה שוכבת שם לידנו במשך שעתיים וחצי", סיפר יריב. "הרגשנו שזה סוף העולם, פשוט סוף העולם".
לא הוגש כתב אישום
לפי חומרי החקירה שהוצגו ליעל וליריב, רוכב האופנוע רכב ללא ביטוח, במהירות מופרזת של 118 קמ"ש (אחרי הפחתת מהירות ראשונית), ואף היה תחת השפעת סמים. האם אף מספרת כי "אחיה ראה את האופנוע מחליק 100 מטר ורץ אליו לראות שהוא בסדר, ואז הרוכב שדרס את גיא קילל ואמר: 'כוס אמא שלה יא בת זונה'. רק אז ליאור קלט, הסתובב וחיפש אותה. הוא רץ אליה, היא הייתה עוד עם עיניים פתוחות, כנראה בנשימה האחרונה שלה. כאילו היא חיכתה לראות את הפנים שלו ואז היא עצמה עיניים".
למרות הפרטים הקשים, ועל אף שרכב כמעט 30 קמ”ש מעל למהירות המותרת באותו כביש, לא הוגש כתב אישום – והתיק חזר לבחינת המשטרה. בינתיים, רוכב האופנוע שדרס את גיא קיבל שלילה לשלושה חודשים, שנגמרה וכעת הוא יכול לנהוג שוב: "לפי הפרקליטות, גם אם הוא היה נוסע על 90 קמ"ש וגם אם לא היה תחת השפעת סמים, הוא כנראה לא היה מצליח למנוע את התאונה. יש לנו שמות של שני הרוכבים, אבל בחרנו שלא להתעסק בזה".
למה לא?
"מבחינתי, זה ערך של חינוך. כשאתה מתעסק בנקמה, אתה מחנך את הילדים שלך לנקמה. החלטתי שאם למדינה לא אכפת אז לא אכפת לה, ומה שיקרה יקרה. אני לא אחנך את שרת התחבורה, מירי רגב, כי הבנתי שזה לא יעזור לי ורק יעשה לי ולמשפחה רע. כרגע, מה שחשוב לנו זה להיות מאוחדים, להנציח את גיא ולהשתקם".
לצד ההחלטה שלא להיאבק בבית המשפט, ההורים האבלים זועמים על המדינה: "האכיפה, המערכת המשפטית והיחס לתאונות דרכים הם מתחת לכל ביקורת", אמרה יעל. יריב הוסיף: "עברו שמונה חודשים מאז התאונה וכבר חודש וחצי שהתיק לא חוזר מהפרקליטות למשטרה, כי לא מוצאים שליח. גם אם נגיד שהתאונה לא הייתה רצח, ושהרוכב לא אשם, זה לא היה צריך להגיע לבית המשפט? מישהו לא היה צריך לקיים דיון? הדורס בינתיים נוסע בכבישים".
יעל אמרה עוד: "אני כל היום רואה דיווחים על תאונות. ליבי עם כל חייל שנהרג במלחמה עכשיו, אבל המלחמה של תאונות הדרכים היא מלחמה של כל החיים ואלינו מתייחסים כאל סוג ב'".
חיה את החיים
"גיא הייתה קרן שמש מאירה ומוארת", מספרים הוריה: "ג'ינג'ית עם תלתלים שופעים וארוכים, חיוך ענק ועיניים צוחקות. היא אהבה מאוד מסיבות. לכל מקום שאליו היא הגיעה, היא הייתה מפיצה אור ואנרגיות מלאות חיים. היא הייתה ילדה מאוד עצמאית מגיל מאוד צעיר, היא אף פעם לא 'הלכה עם הזרם'. תמיד התעסקה בדברים שהיא אוהבת – יופי, אופנה וצילום. היא בעיקר חיה את החיים. זה מה שהיא כל הזמן אמרה".
מאז התאונה, יעל מספרת כי על העיסוק בהנצחתה של גיא: "כל היום אני חושבת מה אעשה כדי שאף אחד לא ישכח אותה".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "נוהלה חקירה יסודית, שבמסגרתה נפסל רישיונו של הנהג. נציין, כי בתום החקירה הועברו כלל ממצאיה לעיון ולהחלטת הפרקליטות, שסגרה את התיק. לפני ימים ספורים התקבל התיק בחזרה ליחידה החוקרת כאשר הסוגיה המשפטית לנהיגה תחת השפעת סמים הועברה לבחינת גורמי המקצוע ביחידת התביעות בהתאם". מפרקליטות מחוז מרכז נמסר בתגובה: "לאחר בחינה יסודית ומעמיקה של חומר הראיות בתיק, הגיעה הפרקליטות למסקנה כי לא ניתן לייחס לנהג אחריות לתאונה, שכן לפי חוות הדעת של בוחן התנועה מדובר בתאונה בלתי נמנעת. הטענה ביחס לשיהוי בהעברת התיק ליחידה החוקרת אינה נכונה, שכן התיק הוחזר זה מכבר למשטרה".
"יש לנו שמות של הרוכבים שדרסו אותה, אבל החלטנו לא להתעסק בזה. כשאתה מתעסק בנקמה, אתה מחנך את הילדים שלך לנקמה. אני לא אחנך את שרת התחבורה, כי הבנתי שזה לא יעזור לי בשום דבר ורק יעשה לי ולמשפחה שלי רע"
