לאימאן ספאטי, 38, אין זיכרון מאביו, אכבר ספאטי, פרט למזכרת אחת קטנה ואנכרוניסטית: קלטת שמע שבה אומר האב לבנו "אל תפחד, לכל מקום שתלך, אני איתך, מציץ ושומר עליך". שנה לאחר ההקלטה, כשאימאן היה רק בן שנתיים, אביו, שהיה פעיל מחאה של האופוזיציה באיראן, הוצא להורג. האחראי לגזר הדין היה אבראהים ראיסי, אז התובע הכללי בטהרן ולימים נשיא איראן. "כדי לשחרר את הגופה שלו, הכריחו את אמא שלי לשלם את מחיר כדורי האקדח שרצחו אותו", הוא אומר.
ב-1999, כשהבינו שהדלתות נסגרות בפניהם באיראן, וכשאימאן הגיע לגיל גיוס, המשפחה נמלטה לגרמניה. "זמן קצר אחרי שהגעתי לגרמניה, התחברתי לנושא האנטישמיות והאנטי-ישראליות", אומר ספאטי בראיון במשרדי העיתון "בילד", שבו הוא עובד כמפיק מולטימדיה, "זכרתי שככה זה התחיל גם באיראן. ב-2016, אחרי הפגנת אל-קודס בברלין, שבה נקראו קריאות נוראיות ונופפו בדגלי איראן, חמאס וחיזבאללה, החלטתי להיות הרבה יותר אקטיבי ולתעד את הפגנות השנאה".
מאז 7 באוקטובר הוא היה בכ-140 הפגנות פרו-פלסטיניות בברלין. לא כעיתונאי, אלא כאזרח עם מצלמת וידיאו שמתעד את תהליך השנאה שעוברת החברה הגרמנית. "בהתחלה הגיעו אלפים לתמוך בעם הפלסטיני", הוא אומר, "עכשיו מדובר במאות בודדות, אבל הרבה יותר שונאים, אנטישמים ואלימים. הם מרביצים לשוטרים וזורקים עליהם בקבוקים, והשוטרים עייפים מהפוליטיקאים שלא נותנים להם גב".
בכל הפגנה צועקים לעברו "פאק יו, אימאן ספאטי", עוקבים אחריו, מעליבים אותו וגם מאיימים. ביולי הוא הוכה בראשו עם מקל של דגל, ובהמשך מישהו נגח בפניו. בסוף אותו חודש, כשטייל עם כלבו, מישהו המתין לו מחוץ לביתו עם סכין ביד, לידו עמדה בחורה בלונדינית. הם היו צמד שעקב אחריו ותיעד אותו בהפגנות. כשהוא רדף אחריהם, הבחורה צעקה שהוא מנסה לאנוס אותה. הוא נעצר, אך שוחרר לאחר שהמשטרה עצרה את החשוד.
"יש מאות ואולי אלפי תלונות על מה שקורה בהפגנות, ואין אפילו הרשעה אחת", הוא אומר, "אנשים שמתחזים לשליחי פיצה דופקים לי על הדלת וטוענים שאני סוכן מוסד. זה שיח מאוד אלים ומאיים, ואף אחד לא עושה עם זה כלום. להפך, יש שוטרים עם רקע הגירתי שחושבים שאני עושה בעיות ונגד ערבים".
מי ממשיך להגיע להפגנות השנאה?
"קוקטייל מוזר של שמאל רדיקלי ואיסלאם קיצוני שאין ביניהם דבר משותף, חוץ משנאה גורפת לישראל וליהודים. 90 אחוז מהם חושבים שב-7 באוקטובר קרה דבר טוב, והעשרה אחוז האחרים מפחדים לדבר. ההגירה המוסלמית מ-2015 איפשרה לשמאל הרדיקלי להפגין את האנטישמיות שלו בגלוי, היא הפכה ללגיטימית ונורמלית כי עכשיו זה תחת עזרה לקורבן המוסלמי. 7 באוקטובר הדליק את האור. האחריות למה שקורה בהפגנות היא על השמאל הרדיקלי ששונא את ישראל הקולוניאליסטית ואת המערב".
ומה החלק של המפגינים המוסלמים?
"רובם עושים זאת כי הם מרוויחים כסף, לפעמים גם אלפי יורו בחודש, מהעלאת קליפים מההפגנות, שזוכים למאות אלפי קליקים, וגם כי זה נהיה 'קול' להיות אנטישמי ואנטי-ישראל. ככה מתקבלים חברתית".
לדבריו, רף האלימות וההסתה עולה בכל הפגנה. החודש תקפו עובר אורח שענד על דש חולצתו את הסמל הצהוב להחזרת החטופים, ובתו הקטנה נגררה לתהלוכה. "מאז שראיתי אותם חוגגים עם בקלאוות ב-7 באוקטובר הבנתי שאני חייב להיות נוכח. אני לא פוחד מהם, אלא ממה שיכול לקרות. אני מכיר את זה, אבל הגרמני הממוצע לא מבין מה זה באמת אומר שהם רוצים להביא את המזרח התיכון, שהם ברחו ממנו, ללב אירופה", הוא אומר, "אני לא רוצה למות, אבל מוכן להקריב את חיי עבור דרך החיים שאירחה אותי מאז שברחתי מאיראן. אני בטוח שאבא שלי שומר עליי מלמעלה ושהוא מאוד גאה בבן שלו שממשיך את המסורת שהוא מת עבורה".
