״אני רוצה שהאנשים בישראל ירגישו שהם לא לבד, שידעו שאנחנו עומדים לצידם, כי הקשר והחברות הזו הם יותר ממילים״, סיפרה מגדלנה שטיין (38), תושבת הכפר הקטן יוקטה שבגרמניה, שהגיעה לפני כשבוע להתנדבות בקיבוץ נירים. יחד איתה, שבעה מתנדבים ומתנדבות נוספים שמבקשים יחד לסייע בשיפוץ ותיקון המבנים שניזוקו במהלך מלחמת חרבות ברזל – לקראת חזרתם המרגשת של בני הקיבוץ לביתם.
"אני מתרגש בכל פעם מחדש לראות את החברים האלה מגיעים ופשוט פותחים את הלב שלהם עבורנו", סיפר איתן לנל, מנהל התשתיות בנירים. "הם עובדים קשה, משקיעים ועוזרים לנו לבנות מחדש את הקיבוץ שאנחנו כל כך מחכים לחזור אליי".
המתנדבים מגיעים דרך ארגון Kumisrael שנוסד לטובת סיוע לישראל בעיתות משבר, ובעקבות המלחמה - נרתם למשימת שיקום נירים. וכך, מדי שבועיים מגיעה לקיבוץ קבוצה חדשה של כעשרה מתנדבים בגילי 20-60 שאמונים על מגוון משימות, ובהן צביעה, סיוד, מילוי סדקים, שיוף וניקיון. מי שמקבל את פניהם בהגיעם לקיבוץ הוא איתן. ״המתנדבים מאוד עצמאיים, מקצועיים ויסודיים בעבודתם. רובם אנשי מקצוע שמגיעים עם הידע בעבודות השיפוץ מגרמניה, רואים את התוצאות בשטח", סיפר איתן. "אנשים נרגשים מהרעיון, החיבור שנוצר בין המתנדבים לבני הקיבוץ נשאר גם אחרי שנגמר לו"ז המשימות שלהם".
עבור מגדלנה זו הפעם ה-16 שהיא מבקרת בארץ. בגיל 14 הגיעה לראשונה ומאז הספיקה להתנדב בבית אבות בחיפה ובמד"א. בשבוע האחרון מגדלנה עובדת במרץ, בעיקר במשימות סיוד וצביעה בבתיהם של בני הגיל השלישי בקיבוץ נירים. "התגובות שלהם תמיד חיוביות, אנשים פה באמת מתרגשים מהעשייה שלנו", סיפרה. "אחת הנשים שיתפה אותנו איך חוותה את 7 באוקטובר וההשלכות איתן מתמודדת עד היום, למשל העובדה שלא הצליחה עוד לחזור לאפות ולבשל. גבר אחר, עם שורשים גרמניים, סיפר לנו על ההיסטוריה של המשפחה שלו, ביניהם כאלו שנרצחו בשואה. הוא אירח אותנו בנדיבות, זה מחמם את הלב. הרגעים האלה יקרים לנו ומחברים בינינו, במיוחד בתקופה כזו. נותנים הבזק של תקווה, ותקווה היא כל מה שישראל צריכה עכשיו. תקווה, ואמון מחודש".
