"לא תאמין מה קיבלתי! את הסרט על ביבי!" היא מסמסת לי בצהריים בהתרגשות – רק הבן אדם השלישי מאז הבוקר שמציע לי, כרוכל הפותח מעיל גשם וחושף סחורה לוהטת, לינק ל'תיקי ביבי'. סרטם של המפיק התיעודי הבכיר אלכס גיבני והבמאית אלקסיס בלום נאסר לשידור בישראל, אבל הלינקים לסרט פוזרו ברחבי הטלגרם, וכך אתם יכולים לצפות בחומרים מחקירות נתניהו, בני משפחתו, ניר חפץ, שאול אלוביץ' וכל יתר גיבורי מה שנדמה היה, פעם, מזמן, תפוח האדמה הלוהט בישראל. אין לי שום עניין כרגע ב'תיקי ביבי'. כל מה שמתועד שם – וגרוע מזה – ידוע זה מכבר לכל ישראלי מעל גיל 15. לעזאזל; שלוש פרשות הדלפת מסמכים, הטיה וזיוף לכאורה בלשכה, הבוס מרוצה ולאף אחד כבר אין מושג לגבי עומק השחיתות, רמת הסיאוב, המפלס הפלילי או ההשלכות שלא יהיו. פרשות שכל אחת מהן הייתה מספיקה בעבר לחודשים של כותרות וחקירות, חולפות כעת מעלינו כמו נחיל כטב"מים, כל הנפילות בשטחים פתוחים.
נדמה ששום דבר שייחשף כבר לא מסוגל להזיז את המחט. ואם הבושה והאמת מתו מזמן, כרגע אנחנו מחזיקים ביד גם את גופתו המתקררת של החוק; כולם מעליו. אז דרוקר חשף את השחיתויות הגסות בלשכת רגב, ואז את ההתנהלות הבלתי נתפסת של איתמר בן גביר. הכלבים נבחו והשיירה עברה לנו, כרגיל, על הפרצוף. הזעזוע עצמו מת; אירועים עיתונאיים-תיעודיים שזיעזעו פעם ציבורים שלמים, מסוג 'שומרי הסף' של דרור מורה, הם כרגע בגדר מדע בדיוני. כלומר, אתם יכולים ליזום ולשדר תחקיר עיתונאי מעולה, לצפור במיליון פרומואים, לייצר סערות טוויטר מושלמות – שום דבר מזה לא ישנה ביום שלמחרת. כולם ימשיכו כרגיל בתפקידיהם ברפובליקת הבננות. מה שעבד בשביל נתניהו לאחר תחקיר 'עובדה' מ-2016 על הנעשה בלשכתו, אותו כיבד בתגובה מעליבה ומופרכת שהביאה את אילנה דיין לטבוע את "מה אומרים? לא אומרים", עובד עכשיו בשביל כולם. נחשפה ערוותך? הטרל את השיח! שגר תגובה בנוסח "נה-נה-נה, שמאל קיצוני, לה-לה-לה" ושכח מזה. הציבור ישכח עוד לפניך. הוא עסוק מדי באזעקות.
בשלב זה, צפייה ב'תיקי ביבי' היא תה חלש אחרי שגם ציאניד הפסיק להשפיע. אתם מסתכלים על ציבור המתייחס למנהיגיו כאל מחלה ניוונית חשוכת מרפא שחבל להשקיע בה אנרגיה נוספת. אתם מסתכלים על ציבור מוכה ייאוש.
