לא קל לקדם סרט בתקציב פסיכי בימינו: רידלי סקוט מטנף על טרנטינו, דנזל וושינגטון מחפש בתחתית החבית סיפורים ופול מסקל עבד יותר ביח"צ מאשר בחדר כושר. אבל בתחילת השבוע נשמעה צפירת ההרגעה: 'גלדיאטור 2' אכן להיט. לא היסטרי (60 מיליון דולר בארה"ב בסופ"ש הראשון להקרנתו, 165 מיליון דולר בשאר העולם), אבל להיט. זה בטח לא מעט עבור סרט שעלה 350 מיליון דולר כולל שיווק – פי שלושה מהסרט הראשון – ואם היה מתרסק היה יכול לקחת את כל האולפנים יחד איתו. זה לא קרה ונשימות רווחה יקרות למדי נשמעו בהוליווד.
החגיגה לא נגמרה שם: 'מרשעת', העיבוד למחזמר האהוב, השיג 114 מיליון דולר בארה"ב בזכות המעריצים והמעריצות ששרו את Defying Gravity בקולי קולות וגם העובדה שאין בו ראשים כרותים. אלא שגם זה בא עם תג מחיר שהיה מחרפן גם מכשפה ירוקה: 200 מיליון דולר בתקציב, 400 (!) שיתופי פעולה מסחריים (מִכּוֹסות בסטארבאקס ועד לגו) וטירונות ראיונות של אריאנה גרנדה. גם כאן, עשו הכל כדי למנוע כישלון.
ובכל זאת, המספר החשוב ביותר הוא אחד: 27 אחוז. זוהי הירידה בהכנסות השנתיות בקופות של אולמות הקולנוע - אתם יודעים, כאלה שאשכרה יוצאים בשבילם וצופים בהם על מסך גדול - יחסית לממוצע בשנים שקדמו לקורונה. לפי כל הסימנים, זה לא הולך להשתנות. הוליווד חיה מלהיט ללהיט, ומיום ליום. כמו הדמוקרטיה הישראלית, היא לא נופלת ביום אחד: יש ויהיו עוד שוברי קופות, "תופעות" ועם קצת מזל גם סרטים מעולים, שיתחברו לקהל בשעת אמת. אבל פחות.
זה הזמן להיזכר שרק לפני שנה, הוליווד התמוגגה והתעלפה ואז שוב התמוגגה מעצמה בזכות "ברבנהיימר", הסופ"ש המתוק שבו יצאו במקריות מוחלטת 'אופנהיימר' ו'ברבי' ושניהם הצליחו מאוד. רק שבמקום ללמוד מאירוע שהתפתח באופן אורגני בזכות הרשתות החברתיות ושני סרטים טובים, בהוליווד ניסו לכפות את Glicked המיוזע ונטול הקסם עם סרט ל"בנים" (נחשו איזה) וסרט ל"בנות" (וואו, איך ידעתם).
והנה, חלף לו הסופ"ש ולא הביא איתו לא היסטריה ולא היסטוריה. מקסימום עוד כוכב "העובד המצטיין" לאיש השיווק המרוצה מעצמו באולפנים הנואשים, שלא יבינו את הרמז ולא יעזבו אותנו בשקט כדי להתמקד בעבודה האמיתית שלהם: לעשות קולנוע מעולה.
