בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
"זה מצב של מלחמה שבה חלק מארסנל הנשק הוא אונס ברוטלי ופגיעות מיניות אכזריות במיוחד, ועוד יותר נורא – שזה לא מאחורינו. יש תחושה חזקה ש-7 באוקטובר השאיר אותנו נטולי כלים" – כך פתחה חברת הכנסת ויו"ר האופוזיציה לשעבר שלי יחימוביץ' את הכנס של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, "טראומה, החלמה, צדק?", שהוקדש לסוגיות המורכבות סביב האלימות המינית ב-7 באוקטובר ובמלחמה, ובהשלכותיה על הנפגעות והנפגעים ועל החברה הישראלית כולה.
סקר שנערך על ידי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה והוצג בכנס העלה כי 55 אחוז מהנשים העידו שמאז 7 באוקטובר הן חוששות יותר מפגיעה מינית, ומספר דומה של נשים וגברים העידו על חשש מפגיעה בילדות ובילדים שלהם.
4 צפייה בגלריה
(מימין: פרופ' יפעת ביטון, ד"ר ערן שמיר־בורר, עו"ד (אל"ם במיל') שרון זגגי פנחס ושלי יחימוביץ' | צילום: דנה קופל)
78 אחוז ממשתתפי הסקר העידו שהדיווחים על אלימות מינית במלחמה השפיעו עליהם נפשית, כשההשפעות הנפוצות ביותר היו חרדה, לחץ, מחשבות חוזרות וחודרניות וסיוטים – נשים ומי שעברו טראומה מינית בעבר הושפעו באופן עמוק יותר. 68 אחוז מהנשים דיווחו על שינויים של ממש בהתנהלות היומיומית, כולל שינוי ההתנהלות במרחב הציבורי והימנעות מהגעה למקומות מסוימים, הקפדה יתרה על נעילת הבית ופנייה לטיפול נפשי.
במלאת שנה למלחמה, נפגשו מיטב המומחיות והמומחים בתחום ליום של דיונים והרצאות במטרה להבין לעומק את השבר שעברנו והאתגרים שניצבים לפנינו בחיפוש אחר נתיבי החלמה וצדק. "אלימות מינית היא מגפה חברתית של ממש, שבעשור האחרון מקבלת יותר הכרה ציבורית", אמרה אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, "אבל אנחנו כארגון לא העלינו על דעתנו מעולם שנידרש לייצר ידע חדש ולהתמודד עם טרגדיה כה איומה של שימוש באלימות מינית ככלי מלחמה. כבר בימים הראשונים לאחר הטבח קיבלנו מידע מהשטח, ובהמשך כתבנו את הדוח הראשון בעולם על פרקטיקות הפגיעה המינית בכל זירות המתקפה".
טלי בינר, שורדת הטבח במסיבת הנובה, אחות חדר ניתוח ופעילה חברתית למען צדק לנפגעות ונפגעי הטרור והאלימות המינית, תיארה בכנס: "אחרי שעות ארוכות שאני מתחבאת בקרוואן, אני מתחילה לשמוע צעקות. כמה דקות שמרגישות כמו שעות ונגמרות ברסס של יריות. הצעקות מפלחות את השמיים וגוזרות את הנשמה לחתיכות. לא פחדתי למות – פחדתי להיאנס. כשיצאתי מהקרוואן, הדברים ששמעתי קיבלו מצג חזותי: נשים מתות פשוקות רגליים, חולצות קרועות, גברים שהכניסו להם זרדים וענפים לתוך הפין. אני לא מעלה על דעתי מה קורה לנשים והגברים שנמצאים שם עכשיו. נשים צעירות שמבחינתם הן מותרות, הן לא בן-אדם".
באיגוד מספרים ש-7 באוקטובר טילטל באופן עמוק את קהל הפונות והפונים. לדברי סוליציאנו, בתחילת המלחמה חלה ירידה מסוימת בפניות, בשל התחושה של רבים שלכאב האישי שלהם אין מקום בתקופה זו, שבה רבים כל כך סובלים כל כך. אל מול "היררכיית הפגיעות" החדשה שנוצרה, היא אמרה, הפניות שהתקבלו בפועל היו קשות ומורכבות יותר מלפני כן – "והמחויבות של מרכזי הסיוע היא להעמיד את הפונות והפונים בראש סדר העדיפויות".
קרן עיני, מנהלת "תאיר" – מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות אלימות מינית בשפלה, אמרה כי "יש חוויית חוסר ביטחון שהתחילה עוד לפני המלחמה. בקו הסיוע אנחנו רואות עלייה של 40 אחוז בפניות מינואר 2023, אך המלחמה מאוד העצימה את זה". לדבריה, "המשאבים המדולדלים של מערכות הטיפול והרווחה גורמים לכך שמצבם של הנפגעים והנפגעות מחמיר".
נושא מהותי נוסף שעלה בכנס הוא העובדה שמי שנפגעו הופכים לפעמים כלים לצרכים הסברתיים – מה שמוביל לפגיעה נוספת בהם. ד"ר צביה זליגמן, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז "לטם" לטיפול בטראומה מינית בבית החולים איכילוב, אמרה: "החודרנות החוזרת ונשנית והפיכת הקורבנות לריאליטי היא פוגענית ומסוכנת. אנחנו כאנשי מקצוע צריכים לקחת עמדה ביחס לדבר הזה. לחשוב שמי שנפגע מינית יכול לתת עדות דרך שאלה או תחקיר זו טעות. לוקח שנים לעבד ולהצליח לספר את הזוועה הזו".
בכנס הרצה גם גלן כהן, פסיכולוג קליני מומחה לשבי, לשעבר ראש מערך הפסיכולוגיה במוסד וראש הצוות שתישאל את 117 החטופים והחטופות שהוחזרו מעזה. "החלטנו לבנות פרוטוקול חזרה מהשבי שרואה קודם כל את האדם", סיפר, "הכנו את האנשים – מי ניגש, איך עושים את זה. וידאנו שנשים פוגשות נשים ולא נוגעות ללא אישור. במתח בין מידע ביטחוני קריטי לבין מצבם הנפשי של החוזרים החלטנו תחילה לערוך איחוד עם המשפחות, לתת טיפול רפואי, ולאחר מכן לערוך מפגש עם צוות מצומצם שכולל פסיכולוג מתשאל. המפגש כלל העצמה של השבים והסבר שהמידע חיוני כדי להציל חיים. הם יכלו לעצור בכל רגע והם שלטו בסיטואציה". כהן מכנה זאת "מודיעין הומניטרי" – "כזה שניתן להפיק בכפפות של משי, ברגישות".
מהסקר שהציג איגוד מרכזי הסיוע עלה גם ש-93 אחוז מהציבור בישראל סבור שהחטופות והחטופים נמצאים בסיכון לפגיעות מיניות, ו-73 אחוז סבורים שעובדה זו צריכה להשפיע על המגעים לעסקת חטופים. "הנתונים האלו מהווים למעשה ציווי חברתי ברור", אמרו עורכות הסקר, ד"ר עו"ד כרמית קלר-חלמיש ונגה ברגר, "אנחנו כאן כדי לדבר על החלמה ועל צדק. אבל הבסיס להחלמה מטראומה הוא שהיא כבר לא מתרחשת, שאפשר להסתכל עליה מבחוץ, אבל כאן היא עדיין בעיצומה. הציבור הישראלי מבקש לסגור את הטראומה הזאת, וזה יקרה רק כשכולם וכולן יחזרו".
עוד השתתפו בכנס: פרופ' יפעת ביטון, נשיאת המכללה האקדמית אחוה, משפטנית מומחית לשוויון וחוקרת פשעי המין של חמאס; אביבה סיגל, שנחטפה מכפר עזה ושוחררה משבי חמאס לאחר 51 ימים; ד"ר ערן שמיר בורר, לשעבר ראש המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית וכיום מנהל המרכז לביטחון לאומי במכון הישראלי לדמוקרטיה; עו"ד (אל"ם במיל') שרון זגגי פנחס, התובעת הצבאית הראשית לשעבר וחברה מייסדת בפרויקט דינה; וכן נגה ברגר, מנהלת תוכן וידע באיגוד מרכזי הסיוע, וד"ר עו"ד כרמית קלר-חלמיש, מנהלת תחום המחקר באיגוד מרכזי הסיוע, שחיברו את הדוח על האלימות המינית והמגדרית במלחמה.
בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
פורסם לראשונה: 00:00, 01.12.24
