בשדרת הגעתון המפורסמת, בכניסה לנהריה, קשה היה לפספס אתמול את פקק התנועה שהשתרך במשך דקות ארוכות, עדות לסוג של "עסקים כרגיל".
גם השמש יצאה אתמול, ואיתה יצאו התושבים לרחובות. בתי הקפה בשדרה עמוסים פרלמנטים, וניתוחים של המצב נשמעים כמעט מכל שולחן בעיר הצפונית.
"
אחרי חודשים ארוכים רצופים של כטב"מים וירי בלתי פוסק, אתה סוף-סוף עושה מה שאתה אוהב — יושב עם החברים שלך בבית קפה ולא חושש", אומר תושב העיר הוותיק, זאב ז'בוטינסקי בר ששת. "באמת שאני לא חושש. נכון, איש לא באמת יודע כמה זמן הפסקת האש תחזיק מעמד, אבל בינתיים יש שקט וזה הדבר הכי חשוב כאן. לאט-לאט הביטחון של התושבים יחזור. אם השקט יחזור, זה יחזיר אולי גם מטיילים. חייבים לחזור לשגרה. לעסקים היה קשה מאוד כאן בתקופת המלחמה".
לצד העסקים העמוסים, יש גם בתי עסק שנסגרו בשל המלחמה. עוד ועוד שלטי "להשכרה" נראים בעיר שראש העירייה שלה, רונן מרלי, התעקש לנסות להמשיך כרגיל במסגרת המלחמה, עם כל הקשיים.
"זה רק היום השני כאן בלי אזעקות וייקח זמן להתרגל", אומר יורם אלקובי, הבעלים של קפה יויו. "אני אישית חושב שהיה צריך לפעול עוד כמה חודשים, או שיהיה אזור חיץ מסודר, כי כמה שנים ושוב נחזור לצערי למצב שהחיזבאללה מתחמש – ומה עשינו בזה".
בניגוד לרושם שמתקבל מהרחובות, לא הכל חזר לשגרה. הלימודים במסגרות החינוך בנהריה עוד לא חזרו לפעול כרגיל והלימודים עדיין נעשים בזום. התושבים מקווים שבשבוע הבא, עם הנחיות של צה"ל ופיקוד העורף אחרי סופ"ש שקט, גם מסגרות החינוך ישובו לשגרה מלאה.
רק ביום חמישי שעבר נשמעו בנהריה אינספור אזעקות בעקבות ירי רקטות. אל מניין ההרוגים בעיר נוסף בריאן דירקטור ז"ל, תושב מעלות בן 27, שנהרג בנהריה בעקבות מטח של עשר רקטות מלבנון בצוהרי חמישי. דירקטור, נהג משאית, יצא ממנה כשהופעלה האזעקה, רץ לגן משחקים סמוך ונצמד לקיר כדי לתפוס מחסה בשביל הכלנית ליד הטיילת, אך נפגע מפגיעת טיל ונהרג במקום.
"טיבן של מלחמות להסתיים בסופו של דבר", אומר דוד הרוש. "אנשים יוצאים, נעים, וזה כיף בלי אזעקות. אבל כמה זמן זה ייקח, איש לא יודע באמת. עסקים נסגרו, תלמידים טרם שבו כאן ללימודים. המבחן הגדול יהיה לא בכמה פגענו והשמדנו לחיזבאללה, אלא כמה באמת נשאר להם. ובכלל, איך מנגנון האכיפה אמור בכלל לפקח?"
ליד הטיילת מסתובבים אנשי מס רכוש שהגיעו מבאר-שבע כדי לסייע לתושבים שרכבם נפגע במהלך המלחמה. "לי יש רסיסים שפגעו בצמיגים", מספר רמי. "החלפתי צמיגים והבאתי קבלות. הרבה רכבים נשרפו לגמרי".
בתחנת המוניות שליד תחנת הרכבת הנהגים מתחילים לקבל קריאות בקשר. "ייקח זמן להתאושש ולנוע בכבישים", הם אומרים. "יש בתים שנפגעו, רכוש, מכוניות, העיקר שהפרנסה תחזור לאט-לאט".
בבית הקפה ארומה אנחנו פוגשים את אורי משה עם פרמלנט הקפה שלו. "סבלנו פה לא מעט, 14 חודשים של ירי ובלי סוף אזעקות. הרבה עסקים מתקשים להתקיים. אנחנו נתאושש ממה שקרה, נבנה מחדש הכל, אבל גם בצד השני יבנו ויתחזקו, זה ברור לכולם. צה"ל חייב להפיק לקחים, לא לוותר, להיות נחוש מההתחלה. אני לא ממש סומך על כל ועדות הפיקוח. מי יודע מי יגיע לכפרים הקרובים ולגבול באמת? חייבים לסייע לתלמידים לשוב במהרה למסגרות שלהם, להיות בבתי הספר, בגנים, זה יסייע בעיקר לחוסן שלהם".
ליד הטיילת אנחנו פוגשים את עינת ים, מנהלת מועדון הצלילה והשיט "פוצקר". "אנחנו סגורים מאז 7 באוקטובר", היא מספרת.
"עדיין יש סגר ימי, ומי יודע מתי יסתיים. נכון, חוזרים לשגרה ועסקים מתחילים לנוע. בתי קפה, חנויות אופנה. אבל עסק של צלילות ותיירות עדיין בסגר ימי בגלל צו אלוף, והנזקים הכלכליים אדירים.
"אני כל היום עוסקת בעיקר בניירת ובירוקרטיה. זה ממש נורא. המצב הכלכלי מורכב, וקשה מאוד לנו ולעוד עסקים רבים בעיר בגלל המלחמה הארוכה".
אלי רוזנברג, שביתו ספג פגיעה בשבוע שעבר, מספר גם הוא על הקשיים שעימם ממשיכים התושבים להתמודד: "מס רכוש היו פה. בינתיים ממתינים להצעות של קבלנים. הבית בעיקר עטוף בניילונים בגלל נזקים בחלונות שעפו, רסיסים שפגעו בכל הקירות כמעט, מזגנים שנעקרו, ממש נזק גדול. מכוניות ברחוב עלו באש. אני מקווה לשקט תמידי. כמה זמן זה יחזיק – אני לא באמת יודע".
אורי משה, תושב העיר:
"אנחנו נתאושש ממה שקרה, נבנה מחדש הכל, אבל גם בצד השני יבנו ויתחזקו, זה ברור לכולם. צה"ל חייב להפיק לקחים, לא לוותר, להיות נחוש מההתחלה"
